טרייק של יומיים מהכפר קתדרל לרפוחיו פריי (frey)הטרייק היה מדהים, חוויה ונופים של פעם בחיים.ביום הראשון, יצאנו מהכפר קתדרל ברכבל עד נקודת תצפית יפיפיה. לקראת סוף הדרך ברכבל הנוף משתנה לחלוטין, הופך להיות מדברי, צהוב יבש ללא שום צמח, הרים תלולים, בולדרים, מסביב המון פסגות שחורות ועליהן כתמים לבנים של שלג. בגובה יותר נמוך רואים את הירוק העמוק, ולמטה האגמים בכחול עמוק(נוואל הוופי, מורנו וגוטיארז). נחנו במרפסת מול הנוף וסביב 12 בצהרים יצאנו לדרך במצב רוח נהדר. התחלנו לטפס עד הפסגה, בערך חצי שעה ושם חיכתה לנו הפתעה מתחילים ללכת על צלע ההר עם נוף עוצר נשימה, ההר הצהוב שלנו, הערוץ הירוק עם הנחל והמפלים למטה, הפסגות השחורות המנוקדות בלבן השלג מסביב, ומרחוק האגם הכחול שעוד קצת נראה. בשלב כלשהו מתחילים ללכת על אבנים גדולות, סלעים ענקיים (בולדרים) ואנחנו הולכים בינהם, נזהרים לא ליפול, הבנות הולכות נהדר, נהנות בטרוף מהחוויה, מההליכה ומהנוף(!), מידי פעם, פעם בחצי שעה פוגשים זוג או שלושה טיילים שנהנים/מופתעים ומעריכים את הילדות המטיילות. פעם בחצי שעה-שעה עוצרים לנשנש, לשתות,, לנוח. מזג האויר מדהים, שמש מלטפת, ראות נהדרת. אחרי מספר שעות גמרנו להקיף את ההר ועברנו לצידו השני, פתאום גם על ההר שלנו ישנם המון כיתמי שלג שטרם הפשיר, אנחנו קרובים לפסגה (בעצם כל הזמן הלכנו פחות או יותר באותו הגובה די קרוב לפסגה, בסביבות 2000 מ') ומתחילים לרדת למטה, ירידה תלולה, הליכה לא קלה מבחינה טכנית (לא ליפול), לפתע פתאום מתגלה הלגונה הראשונה- הקטנה, אגם קטן, צלול ומדהים בתוך כל הצהוב הזה, ואנחנו יורדים אליו, פתאום הפתעה נוספת, השביל עובר דרך כתם שלג, שוב צריך ללכת בזהירות, לא להחליק. הנוף עכשיו שונה לחלוטין ממה שהיה קודם, אנחנו ליד הלגונה, מסביב הכל צהוב, פסגות ההר המתנשאות מעלינו צהובות, משוננות כמו כתר מלכות עם כתמי לבן קרובים. ממשיכים ללכת עוד קצת עכשיו אנחנו במין עמק ירוק ובו מתפתל נחל, בעצם לנחל יש המון יובלים קטנטנים והכל מתחיל להיות ירוק ומוצף, וגם השביל מתחיל להיות בוצי וצריך להזהר כי לפעמים העשב הירוק מסתיר מתחתיו מים במקום אדמה, והנה אחרי כ-7 שעות מאז שיצאנו לדרך (הליכה עם המון עצירות ומנוחות) נגלת לעיננו הלגונה הגדול שנמצאת ליד ה"רפוחיו" בקתת מטיילים בה נאכל ארוחת ערב ובה נישן עם שקי השינה שלנו. ליד הלגונה יש מין חורשת שיחים שניהם אפשר לראות אוהלים של מטיילים, משהו כמו 20-30 אוהלים מסתתרים בין העצים, ליד האגם במין פרטיות ושקט מדהים. עוברים את אזור הקמפינג ומגיעים לרפוחיו, מבנה אבן באמצע שום מקום בקצה הלגונה המהממת, בגובה 1700 מטר, הרחק מכל דרך או שביל שרכב כלשהו יכול להגיע, מהדרך בה נרד מחר יכולים לעלות סוסים ולהוביל קצת פרודוקטים פעם ב. הבקתה היא של רשות הפארק, יש שם 3 צעירים שאחראים על הרפוחיו. יש שרותים, יש מטבח שהמטיילים יכולים להשתמש בו בתשלום, או להזמין ארוחה מהעובדים בבקתה, למעלה יש חדר ובו 30-40 מזרונים בשתי קומות, ואפשר ללון, שוב תמורת תשלום. אנחנו עולים ובוחרים לנו את המזרונים – בקומה השניה (עליית גג), מזמינים ארוחת ערב, חולצים נעליים וקצת נשטפים בנחל היוצא מהלגונה ועובד ליד הרפוחיו. השעה 8 בערב, יש אור מלא, נהדר. ארוחת הערב כמובן טעימה לחיך, לאחריה הבנות עולות למעלה ומשחקות בקלפים בשקט כי כבר מישהו אחד הלך לישון. אמיר מפטפט עם מטייל ארגנטינאי, אי שוכבת ונחה ליד הבנות. בסביבות 11 כשהחשיך הלכנו כולם לישון. קמנו בסביבות 9 וחצי, ארוחת בוקר, התארגנות ויוצאים שוב לדרך, דווקא יכול היה להיות נחמד לבלות את כל היום ברפוחיו ובלגונה, אבל לא התארגנו וזה יכול להיות משעמם מידי. ביום השני אנחנו יורדים מין ההר לכוון הכפר מהצד השני, בתוך יער. ליד נחל. ההליכה היא קלה מאוד, עם כי ארוכה יותר (10 ק"מ), והיום הוא חם יותר, כ-30 מעלות, אבל לא לח ואנחנו בצל רוב היום. היום פוגשים הרבה יותר מטיילים או כי יום שבת, או כי זה מסלול הרבה יותר קל. בעיקר ניתן לפגוש מטיילים ארגנטינאים, אבל גם תיירים. בכל הטרייק פגשנו רק זוג אחד של ישראלים... עוברים המון גשרים מעל הנחל, לפעמים הולכים ממש קרוב אליו ולפעמים רק שומעים אותו. בשלב מסוים הולכים שוב על צלע ההר ורואים את הנוף של האגם. בשעתיים האחרונות העצים נשרפו אז אין כל כך צל, אבל כל פעם שמגיעים לנחל, מתרעננים במימיו הקרים והצלולים. יופי יופי יופי של טרייק. כשסוף סוף ראינו את הכפר די קרוב, התקשרנו לנהג המונית שהביא אותנו מברילוצ'ה (30 דק' נסיעה) והוא בא לקחת אותנו. עד שהוא הגיע עוד הספקנו להתרענן בקולה ואמפנדס (מין סיכוני בצק ממולאים או בבשר או בנקניק "הם" ומוצרלה.
No comments:
Post a Comment