יומיים אחרונים בפואלו, אמיר עושה סנפלינג

נגה משחקת עם אנאו הבן של גילה

אמיר עושה סנפלינג
28-29 יומיים של מנוחה בלאגו פואלו

אחרי הטרייק חייבים לנוח, התכוונו לנוח יום אחד ואז לצאת לדרך שבעת האגמים לכוון פוקון שבצ'ילה, אבל הבנות מאוד נהנות סתם להיות בימי מנוחה בחווה של גילה שהן ביקשו עוד יום והסכמנו. הבנות בעיקר משחקות בכל מיני משחקים בינן לבין עצמן, עם גורי החתולים, או משחקות שח או דמקה עם המטיילים הצעירים שגרים בהוסטל שבחווה, וכמובן שהולכים לטבול בנהר. לכבוד היום האחרון שלנו כאן, נגה ואיה התחילו לשחק עם אנאו, הבן של גילה, שמדבר רק ספרדית... אתמול בערב שני חברה צעירים לימדו אותנו וויסט וגלי נדלקה...היום אמיר יצא עם כמה חברה ליום של סנפלינג וטיפוס הרים, וחזר מבסוט. בערב היתה הופעה של להקה מקומית, נגה מאוד אהבה.י

טרייק לקאחון דל אזול

תחילת הטרייק

רגע לפני שגלי מחליקה למים

נגה ברגע של מנוחה

26-27.1 טרייק לקניון הנהר הכחול -קאחון דל אזול

יצאנו לדרך יחסית מוקדם כדי שלא יהיה חם מידי, הדרך היתה נעימה, כ-10 ק"מ בתוך היער כל הזמן עולים ויורדים, חלק ליד הנהר וחלק מעליו, מידי פעם יש תצפית לנוף, בדרך יש גשרים תלויים ממש ארוכים ומפחידים עבורי/ כייפים עבור הבנות. באחת העצירות ליד המים, חצינו פלג קטן על בול עץ שהיה מונח עליו, וישבנו על סלע, בשלב כלשהו גלי ירדה על הסלע לכיוון המים והחליקה לתוך המים, למרות שהפלג היה ממש קטן, היתה זרימה חזקה והיא הרגישה שהיא אוטוטו נסחפת במים ולא מצליחה להתרומם חזרה, היא תפסה בבול העץ וקראה לאבא להצלה...המים (הרדודים) הרטיבו אותה עד החזה.... היו לנו בגדים להחלפה כך שהיא המשיכה יבשה רק עם נעליים רטובות.... החלק האחרון של הדרך היה לנו קצת קשה, נגה נמאס לה והדרך התארכה יותר ממה שציפינו. בסוף הדרך הנהר נפתח למספר בריכות טורקיז יפיפיות. הגענו לרפוחיו (בקתת ארוח בהרים) שנמצא בנקודה מאוד גבוהה. זה בעצם רפוחיו פרטי של בן אדם בן 60+ שחי שם ובנה לעצמו במשך 27 שנים בית עם רפוחיו ומשק אורגני מדהים – יש לו גינת ירק מקסימה, סוסים, כבשים, הכל בנוי מהעצים שהוא חותך מהיער, יפיפה. אין לו חשמל, רק מין מצברים שמחוברים לנורות זעירות, יש לו תנור עץ שמעליו יש כיריים עליהם אפשר לבשל, ויש לו תנור עץ עצום שמחמם מים למקלחת – איזה כייף המקלחת החמה שם למעלה. אפשר לקנות אצלו מוצרים מהחווה שלו ואחרים ולבשל לבד, או שהם מגישים פיצה או ארוחת ערב שהם מכינים. תה ומאטה (תה צמחים ארגנטינאי שהם כל הזמן שותים) אפשר להתכבד חופשי, מים זורמים יש לו מתוך פלג קטן שזורם מעליו, יש לו גם אזור של קמפינג. בעונת התיירות יש לו 8 עובדים, אחד מהם יהודי מדבר עיברית, בשאר השנה הוא לומד בניית כנורות באל בולסון. הגענו בסביבות 6, אכלנו לחם שהוא מכין לבד, נחנו קצת (נגה כמובן שיחקה עם גורי החתולים והכלבים שחיים שם בגינה) ויצאנו לטיול קצר בסביבה, בעצם מליד המשק שלו מתחיל הקניון של הנהר הכחול, הולכים בשביל צר על קצה המצוק ולמטה יש קניון עמוק בו זורם בשצף הנהר. התקלחנו, בילינו בגינה, גלי ניצחה את אמיר בשח. אמיר ואני הזמנו ארוחת ערב, שהתחילו לבשל אותה בסביבות 9 בערב והוגשה רק ב- 11:30 בלילה וכללה, לחם טרי, מטבל נהדר של עגבניות ופלפל מיובשים וריבה מדהימה – הכל הכנה עצמית, (הריבה כנראה מדובדבנים, בחוץ ראינו עצי דובדבן, עם הדובדבנים האדומים תלויים מגרים על העץ) סלט מחסה משי טריה וטעימה מהגינה, בשר ותפוחי יאדמה בתנור. הבשר היה חתיכה עצומה של פרה, שממש אפשר היה להרגיש שזה פרה ולהצטער על כך שהיא מתה לחינם, כי הבשר היה קשה בטרוף ולא הצלחנו לחתוך אותו (היה נראה שהם דווקא נהנים ממנו). למרות הבשר הארוחה היתה טעימה ביותר וגמרנו לאכול רק אחרי 12 בלילה...בחוץ אפשר היה לראות כוכבים ברמה שאף פעם לא ראינו גם לא בסיני, ממש אפשר היה לראות את שביל החלב ועוד מצבורים של "אבקת כוכבים". מקום מדהים. אפילו היה לנו חדר פרטי למשפחה, מין עליית גג עם 5 מזרונים. (ברפוחיו יש לרוב רק דורמיטורי של מזרונים). את הדרך חזרה עשינו למחרת חלק ברגל ואת העליה הגדולה בסוף על סוסים, היה כייף, בעיקר לנגה

מספר תמונות מלאגו פואלו

מתרחצים בנהר שנמצא ליד הבקתה

ביער הפסלים

בסירה על לאגו פואלו עצירת התרעננות בטיול מהקצה הצ'יליאני של לאגו פואלו בדרך לחוף הרחצה בנהר ליד הבקתה שלנו

לאגו פואלו

מה20.1 עד 24.1 (מברילוצה לפואלו

שימו לב התאריך הכי מרוחק כתוב הכי למטה... אין אפשרות להעלות תמונות כי האינטרנט נורא איטי...נשיקות לכולם, לילי...

24.1.08
הבוקר יצאנו לטיול ליער הפסלים, זהו יער שנמצא על אחד ההרים בגובה כ-1500 מטר, היער נשרף בשלב כלשהו ואמני אל בולסון פיסלו שם פסלים מהגזעים המתים שנשארו ביער, אז יש שם חורשה עם 30-40 פסלי עץ פזורים (נטועים). זה אמור להיות טיול קל, עולים את רוב הדרך עם הרכב ורק את הק"מ האחרון יש לעלות ברגל, אבל היום עוד יותר חם (מעל 30 מעלות) והעליה מאוד תלולה. נגה מהרגע הראשון קיטרה ולא רצתה ללכת והיה קצת קשה איתה, אבל עלינו לאט לאט, בשלב כלשהו היא התעשתה ועלתה בסדר. כשהגענו לפסלים היא מאוד נהנתה ושכחה את כל הקושי. עוד 350 מטר אחרי היער יש רפוחיו שממנה יש נוף על כל העמק בו נמצאת אל בולסון ושם מגישים פיצה ושתיה וגם גרים שם קצת אנשים ויש שם כלבים וגורי חתולים, נגה הודיעה שהמאמץ היה שווה. כשירדנו למטה, למזלנו נגה רצתה עוד תמונה עם אחד הפסלים ואז גיליתי ששכחתי את המצלמה למעלה, מזל שמדובר בעליה קצרה (אם כי לא קלה) ומזל שמי שמצא נתן את המצלמה לעובדת הרפוחיו וקיבלתי אותה חזרה.... הירידה היתה קלה מאוד ביחס לעליה (רק שכל השביל הוא מחול שמתנהג כמו אבק ואנחנו מלאים באבק) אחר כך נסענו לאל בולסון שזו העיירה הקרובה למקום בו אנו נמצאים בימי חמישי יש שם שוק אמנים עם הופעות רחוב, בילינו שם קצת אבל רצינו הביתה (עם כל האבק והזיעה) רק נגה התבאסה כי היא רצתה לראות עוד הופעות ולשוט בסירת פדלים באגמון המלאכותי שבמרכז העיר. חזרנו לביקתה שלנו (השעה 7 בערב וחם) החלפנו לבגדי ים ומיד יצאנו לנהר הנמצא 3 דקות הליכה מהביקתה, והפעם היתה הפעם הראשונה שהתרחצנו בנהר (המים קרים מידי לשכנרים הרגישים אבל היה לנו חם), זה היה נעים ומרענן. עכישו אנחנו פה בחצר של גילה, גלי משחקת שח, הפעם עם עומרי, בחור צעיר שעצר פה באמצע הטיול לעבוד קצת, ואנחנו מחכים לנשנוש של לפנות ערב – פסטה תוצרת בית (ארוחת הערב מתחילה להיות מוגשת רק אחרי 9 בערב, ונראה שיש להם פה אוכל מעולה, בשלושה ימים שאחנו פה אני בישלתי כל הזמן כדי להזכר קצת באוכל הביתי שלנו, היום נאכל את האוכל של דנילו (הבעל של גילה).


23.1.08
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לאגם (אגם פואלו), שם לקחנו הפלגה לקצה האגם שנמצא על הגבול עם צ'ילה, שם ירדנו והתחלנו טרייק שחוזר עד הכפר, לנהר הכחול. אורך הטרייק המלא 16 ק"מ אבל יש חוף נוסף של האגם אחרי 4.2 ק"מ שבו אפשר לקבוע עם סירה שתחזיר אותך. בהיותנו בסירה, ניסינו לקבוע עם הספן אבל הוא לא לגמרי הבין והוא גם לא בעלת הסירה אז הוא אמר שיבוא מתישהו ושנחכה לו אבל זה לא היה 100% ברור. בקיצור ירדנו מהסירה, בילינו קצת בחוף המבודד, והתחלנו ללכת. ההליכה היא בתוך היער קצת מעל האגם, הליכה קלה בשביל נוח ומוצל, אבל היה חם ולנגה היה קשה ולא התחשק לה ללכת. החלטנו להגיע לחוף הקרוב ולקוות לטוב, ומתבבר שממש מעל החוף הזה יש תחנת משטרה, החבר'ה ראו אותנו, הבינו שאנחנו רוצים סירה והתקשרו להזמין לנו סירת גומי שהגיעה אחרי 40 דקות בהן נחנו בחוף המדהים והמבודד.
חזרנו הבייתה, ישבנו בדשא, נגה שיחקה שעות עם החתול, גלי שיחקה שח עם תום, בחור צעיר בוגר ביה"ס הדמוקרטי כנף שברמת הגולן שלמד שח לעומק ולימד את גלי, באותו הזמן הוא גם שעשע אותנו בכל מיני קסמים בקלפים (הוא גם לימד את הבנות קסם או שניים). בערב הכנו פירה ושניצלים (אוכלים ארוחת ערב בסביבות 10 בלילה), ובסביבות 11 היתה במסעדה של גילה הופעה של שני נגני גיטרה ששרים שירים של הביטלס, בוב דילן, גריטפול דד ועוד. גלי ואיה נשארו בבקתה (גלי עבדה שעות בתכנת אדריכלות בה היא מתכננת בתים) ואיה קראה ספר ואילו נגה אמיר ואני ראינו את ההופעה.

22.1.08
בבוקר גילה באה להגיד שהתפנה אצלה הבקתה (מי שהזמין אותה לאתמול לא הגיע) והאם אנחנו רוצים לעבור אליה. היתה התלבטות גדולה כי הבית בו אנו גרים הוא במספר רמות מעל הבקתה שלה. אצלה זו ביקתת עץ חמודה אבל הכל בצמצום, והבית שאנו גרים בו הוא ממש בית מקסים. אצלה גם אין חיבור לאינטרנט. מצד שני אצל גילה יש הוסטל (22 מיטות) ויש שם חברה נחמדים, יש גינה ענקית עם חתולים, כלבים, סוסים, ערסלים, נדנדה, פינג פונג, יש להם מסעדה נחמדה וממש בקצה הגינה יש נחל קטן ואם ממשיכים ללכת 3 דקות מגיעים לנהר הכחול. בקיצור ההתלבטות היתה קשה, אני רציתי בית נעים אבל כל השאר העדיפו את החברה והתעסוקה שבחוץ והכף הוכרעה. עברנו לגילה. טילנו בסביבה, הלכנו לאגם, אחר כך לנהר, שיחקנו עם החתולים, הכרנו כמה חברה. בערב היה לנו חם מידי בבקתה, זוהי בקתת עץ עם גג פח לא מבודד, ומתברר שפה חם יותר מברילוצ'ה. היו גם המון יתושים, בקיצור היה קשה להרדם ולישון. לפנות בוקר נהייה קר וקמנו לכסות את כולם. מחר הולכים לטיול.

21.1.08מברילו'צה לאל בולסון ולכפר פואלו
בבוקר אמיר הלך לחפש רכב להשכרה, זה לקח קצת זמן כי רוב הרכבים בחוץ, מה שחוזר מיד נחטף. בסוף הוא לקח רכב קטן, 3 דלתות, ןבצהרים יצאנו לאל בולסון. הדרך יפה, שום דבר לא מקלקל את הנוף, אפילו לא עמודי או חוטי חשמל. רק אגם, הרים ועצים. הגענו לאל בולסון, בהתחלה הכפר נראה כמו כפר רפאים, עם קצת חוות פזורות פה ושם, לקח זמן עד שהגענו למרכז הכפר, שנראה נחמד, עם כיכר מרכזית ובריכת מים והמון המון תרמילאים פזורים בדשא בצל מסביב לבריכה. מודיעין התיירים היה מפוצץ וניסינו כמה טלפונים שקיבלנו עליהם המלצות מראש. באחד הטלפונים פתאום נתנו לי לדבר עם מישהו דוברת עברית גילה, שנשמעה נורא נחמדה, הם חיים בכפר קטן מחוץ לאל בולסון (הכפר נקרא פואלו על שם האגם שליד הכפר) ליד אגם ונחל, יש להם הוסטל וקאבניה אחת שכבר מוזמנת, אולי אצל חברה שלה ישקבניה פנויה, בקיצור הגענו אליה, יש להם שטח מדהים ליד הנחל, היא איטלקיה יהודיה שגדלה בארץ, אח"כ חזרה לאיטליה ועכשיו חיה פה עם בעלה השני ו-3 ילדים, הקימו הוסטל, הוא מבשל, היא מארחת ומגדלת את הילדים שלה, היא זרוקה ביותר, מקועקעת כולה, היתה מודל ערום באיטליה שנים, בקיצור טיפוס, הם מאוד חמודים ועם מקום מקסים. הקבניה של חברה שלה התגלתה כבית קטן ומקסים, 2 קומות, מעץ, עם גינה, לחברה יש שטח עצום, עם ילדים גדולים, נורא נחמדים. קודם כל אכלנו ארוחת אחרי צהרים אצל גילה, הבנות שיחקו עם החתולים, הכלבים, ערסל, נדנדה, פינג פונג, יש להם גם סוסה וסייח, ואנחנו פיטפטנו איתם וקיבלנו מידע על טיולים באזור מעומר, בחור ישראלי שעצר אצלם בטיול שלו ועכשיו עובד אצלם חודשיים. אח"כ הלכנו לטייל בנחל, ואז נסענו להתארגן בקבניה ולעשות קניות בסופר, וסוף סוף ארוחת ערב בייתית (כזו שמנסה לשחזר את ההצלחה של הארוחת ערב ברפוחיו במהלך הטרייק – אורז עם ירקות מבושלים) כייף. שאלנו את הבן של בעלת הבית-פדרו, על אינטרנט והוא מיד התקשר לאיש המחשבים שלו, שאמר שהוא בסביבה ויכול לקפוץ ולחבר אותנו תמורת סכום צנוע, פדרו הזהיר אותנו שהאינטרנט מאוד איטי. איש המחשבים בא, חיבר, והתידד עם אמיר. הבנות כבר הלכו לישון ואנחנו בשימחה וששון נכנסנו לג'י מייל, אחר כך תפסנו את רונן בסקייפ, ואמיר הצליח לפטפט איתו ועם מייקי, אבל הקליטה ורוחב הפס של האינטרנט דפוקים במיוחד והתקשורת היתה על הפנים, בנתיים הקליטה השתבשה בכלל ולא הצלחנו להתחבר שוב למייל.

יום לפני אחרון בברילוצ'ה 20.1.08
יום מנוחה לאחר הטרייק, רצינו ביום זה להתארגן על אוטובוסים, טיסות, השכרת רכב אבל זה יום ראשון ורוב המשרדים סגורים. אז קמנו מאוחר, הבנות למדו, שיחקו, יצאנו לצהרים, גילינו מסעדת פועלים מול המלון שהיא גם פיצריה, גם פסטות, גם בשר, אוכל טרי וטעים מאוד ובעלת מסעדה נחמדה. אחה"צ אני הלכתי לנסות לחפש עוד מידע באינטרנט ואמיר הלך עם הבנות לגלידה ואח"כ לסרט. בערב שוב מסעדה – אותה אחת שאכלנו עם איה (נגה מאוד רצתה לחזור) – אבל כבר נמאס לנו ממסעדות וגם היום הוא בכלל יום משבר קצת, הבנות (מאתמול בלילה) כל הזמן רבות, לא רוצות ללכת לישון ונכנסות למצברוח רע – חייבים שינוי, לדעתי חייבים בית עם מטבח לאכול אוכל יותר ביתי. לאחר התלבטויות החלטנו שמחר נשכור רכב וניסע לאל בולסון ושם נעשה מאמץ למצוא קבניה נחמדה.

טרייק של יומיים מהכפר קתדרל לרפוחיו פריי (frey)

טרייק של יומיים מהכפר קתדרל לרפוחיו פריי (frey)
הטרייק היה מדהים, חוויה ונופים של פעם בחיים.ביום הראשון, יצאנו מהכפר קתדרל ברכבל עד נקודת תצפית יפיפיה. לקראת סוף הדרך ברכבל הנוף משתנה לחלוטין, הופך להיות מדברי, צהוב יבש ללא שום צמח, הרים תלולים, בולדרים, מסביב המון פסגות שחורות ועליהן כתמים לבנים של שלג. בגובה יותר נמוך רואים את הירוק העמוק, ולמטה האגמים בכחול עמוק(נוואל הוופי, מורנו וגוטיארז). נחנו במרפסת מול הנוף וסביב 12 בצהרים יצאנו לדרך במצב רוח נהדר. התחלנו לטפס עד הפסגה, בערך חצי שעה ושם חיכתה לנו הפתעה מתחילים ללכת על צלע ההר עם נוף עוצר נשימה, ההר הצהוב שלנו, הערוץ הירוק עם הנחל והמפלים למטה, הפסגות השחורות המנוקדות בלבן השלג מסביב, ומרחוק האגם הכחול שעוד קצת נראה. בשלב כלשהו מתחילים ללכת על אבנים גדולות, סלעים ענקיים (בולדרים) ואנחנו הולכים בינהם, נזהרים לא ליפול, הבנות הולכות נהדר, נהנות בטרוף מהחוויה, מההליכה ומהנוף(!), מידי פעם, פעם בחצי שעה פוגשים זוג או שלושה טיילים שנהנים/מופתעים ומעריכים את הילדות המטיילות. פעם בחצי שעה-שעה עוצרים לנשנש, לשתות,, לנוח. מזג האויר מדהים, שמש מלטפת, ראות נהדרת. אחרי מספר שעות גמרנו להקיף את ההר ועברנו לצידו השני, פתאום גם על ההר שלנו ישנם המון כיתמי שלג שטרם הפשיר, אנחנו קרובים לפסגה (בעצם כל הזמן הלכנו פחות או יותר באותו הגובה די קרוב לפסגה, בסביבות 2000 מ') ומתחילים לרדת למטה, ירידה תלולה, הליכה לא קלה מבחינה טכנית (לא ליפול), לפתע פתאום מתגלה הלגונה הראשונה- הקטנה, אגם קטן, צלול ומדהים בתוך כל הצהוב הזה, ואנחנו יורדים אליו, פתאום הפתעה נוספת, השביל עובר דרך כתם שלג, שוב צריך ללכת בזהירות, לא להחליק. הנוף עכשיו שונה לחלוטין ממה שהיה קודם, אנחנו ליד הלגונה, מסביב הכל צהוב, פסגות ההר המתנשאות מעלינו צהובות, משוננות כמו כתר מלכות עם כתמי לבן קרובים. ממשיכים ללכת עוד קצת עכשיו אנחנו במין עמק ירוק ובו מתפתל נחל, בעצם לנחל יש המון יובלים קטנטנים והכל מתחיל להיות ירוק ומוצף, וגם השביל מתחיל להיות בוצי וצריך להזהר כי לפעמים העשב הירוק מסתיר מתחתיו מים במקום אדמה, והנה אחרי כ-7 שעות מאז שיצאנו לדרך (הליכה עם המון עצירות ומנוחות) נגלת לעיננו הלגונה הגדול שנמצאת ליד ה"רפוחיו" בקתת מטיילים בה נאכל ארוחת ערב ובה נישן עם שקי השינה שלנו. ליד הלגונה יש מין חורשת שיחים שניהם אפשר לראות אוהלים של מטיילים, משהו כמו 20-30 אוהלים מסתתרים בין העצים, ליד האגם במין פרטיות ושקט מדהים. עוברים את אזור הקמפינג ומגיעים לרפוחיו, מבנה אבן באמצע שום מקום בקצה הלגונה המהממת, בגובה 1700 מטר, הרחק מכל דרך או שביל שרכב כלשהו יכול להגיע, מהדרך בה נרד מחר יכולים לעלות סוסים ולהוביל קצת פרודוקטים פעם ב. הבקתה היא של רשות הפארק, יש שם 3 צעירים שאחראים על הרפוחיו. יש שרותים, יש מטבח שהמטיילים יכולים להשתמש בו בתשלום, או להזמין ארוחה מהעובדים בבקתה, למעלה יש חדר ובו 30-40 מזרונים בשתי קומות, ואפשר ללון, שוב תמורת תשלום. אנחנו עולים ובוחרים לנו את המזרונים – בקומה השניה (עליית גג), מזמינים ארוחת ערב, חולצים נעליים וקצת נשטפים בנחל היוצא מהלגונה ועובד ליד הרפוחיו. השעה 8 בערב, יש אור מלא, נהדר. ארוחת הערב כמובן טעימה לחיך, לאחריה הבנות עולות למעלה ומשחקות בקלפים בשקט כי כבר מישהו אחד הלך לישון. אמיר מפטפט עם מטייל ארגנטינאי, אי שוכבת ונחה ליד הבנות. בסביבות 11 כשהחשיך הלכנו כולם לישון. קמנו בסביבות 9 וחצי, ארוחת בוקר, התארגנות ויוצאים שוב לדרך, דווקא יכול היה להיות נחמד לבלות את כל היום ברפוחיו ובלגונה, אבל לא התארגנו וזה יכול להיות משעמם מידי. ביום השני אנחנו יורדים מין ההר לכוון הכפר מהצד השני, בתוך יער. ליד נחל. ההליכה היא קלה מאוד, עם כי ארוכה יותר (10 ק"מ), והיום הוא חם יותר, כ-30 מעלות, אבל לא לח ואנחנו בצל רוב היום. היום פוגשים הרבה יותר מטיילים או כי יום שבת, או כי זה מסלול הרבה יותר קל. בעיקר ניתן לפגוש מטיילים ארגנטינאים, אבל גם תיירים. בכל הטרייק פגשנו רק זוג אחד של ישראלים... עוברים המון גשרים מעל הנחל, לפעמים הולכים ממש קרוב אליו ולפעמים רק שומעים אותו. בשלב מסוים הולכים שוב על צלע ההר ורואים את הנוף של האגם. בשעתיים האחרונות העצים נשרפו אז אין כל כך צל, אבל כל פעם שמגיעים לנחל, מתרעננים במימיו הקרים והצלולים. יופי יופי יופי של טרייק. כשסוף סוף ראינו את הכפר די קרוב, התקשרנו לנהג המונית שהביא אותנו מברילוצ'ה (30 דק' נסיעה) והוא בא לקחת אותנו. עד שהוא הגיע עוד הספקנו להתרענן בקולה ואמפנדס (מין סיכוני בצק ממולאים או בבשר או בנקניק "הם" ומוצרלה.

עוד מברילוצ'ה 16,17 לינואר

נגה עם פלאפון משוקולד

על רקע אגם מוראנו
על רקע אגם נוואל הוואפי
עם אסתי, מור והאמהות שלהן

על רקע חצי האי שאו שאו

אתמול יצאנו לטיול הג'יפים עם שתי הבנות הישראליות שפגשנו ועם האמהות שלהן שהיגיעו לטייל איתן שבועיים בארגנטינה. הטיול היה מאוד נחמד, קצת בתוך היער, קצת על ההר, עוצרים המספר נקודות תצפית מהממות, טיול רגלי לאורך נחל עד מפל השדונים. בצהרים המדריך/נהג מכין ארוחת צהרים מפוארת על האש כולל בשר, דגים או צמחוני לפי בחירה, אחר כך עוד תצפית ועוד טיול וחזרנו מרוצים ועייפים למלון. הבנות שיחקו כל הדרך עם הבנות (אסתי ומור) . בעודנו נחים בחדר, התקשרה איה דודה שלי שנמצאת בדיוק גם היא בברילוצ'ה. יצאנו לארוחת ערב נהדרת, שוב במסעדה איטלקית חדשה שבה אפשר לראות איך מכינים הכל טרי במקום, והיה מאוד נחמד. הבוקר הבנות ביקשו חופש, לקום מאוחר, לשחק, לעשות שיעורים ולראות סרט. בנתיים הספקנו לראות מפעל שוקולד, לקנות עוד שוקולדים, לעלות ברכבל, לרדת במגלשה אלפינית, לאכול פיצה, לעשות שיעורים לשחק ולנוח, ובערב יש לנו סרט על הראש. בקיצור הכל מצוין. מחר בבוקר יוצאים לטרייק/טיול של יומיים, הליכה רגלית ולינה בבקתת הרים. נשיקות לכולם

15.1.08

היום (15.1) לקחנו אוטובוס עד הרכבל שאיתו עולים לראש הר לנקודת תצפית מדהימה על האגם שלחופו שוכנת ברילוצ'ה, האגם מלא בלגונות – לשונות יבשה חודרות לאגם ולשונות אגם ליבשה וחלקן יוצרות אגמונים קטנים נוספים – מהתצפית זה נראה כאילו ההר מוקף מכל צדדיו בהמון הרים ירוקים בחלקם התחתון, מושלגים בפסגות ובינהם המון אגמים בכחול מהמם – בקיצור נוף עוצר נשימה שהתמונות לא מצליחות להעביר את מלוא יופיו. הסתובבנו קצת בראש ההר ואחר כך גלי איה ואמיר ירדו ברגל ונגה ואני ירדנו ברכבל, אז הלכנו לאכול במסעדה ששוכנת ממש מעל גדת האגם....אחר כך טיילנו בפארק על גדת האגם ולפנות ערב חזרנו באוטובוס לברילוצ'ה – בדרך חזרה האוטובוס היה מלא ופעם ראשונה בחייהן שהבנות חוו נסיעה באוטובוס צפוף, בעמידה....על ההר נפגשנו עם שתי בחורות ושתי האמהות שלהן שבאו לטייל איתן שבועיים במהלך הטיול הגדול של הבנות, הן גרות באותו המלון בו אנו גרים והציעו לנו להצטרף אליהן מחר לטיול של יום בג'יפ באזור שסביב ברילוצ'ה עם נהג מקומי. נגה פיתחה קירבה עם אחת האמהות, ואילו אחת הבנות הציעה לנו את שרותיה כבייביסיטר אם נרצה לצאת בערבים. חזרנו להתרענן במלון ויצאנו לארוחת ערב (שוב ניוקי...) ולאחריה הלכנו לקנות לנו מהשוקולדים המפתים. נגה קנתה פלאפון משוקולד שטעים לה מאוד, ואילו גלי ואיה קנו כל מיני שוקולדים ממולאים ומקופלים וחוו נפילה מסוימת כי זה לא היה מה שהן התכוונו... אבל השוקולד אכן מצוין – יש פה המון מפעלי שוקולד קטנים שעושים שוקולד איכותי ומוכרים אותו בחנויות ענקיות, מעוצבות, מפתות ועם מבחר עצום. הקושי היחידי פה הוא ללכת לישון, היות שמחשיך רק לקראת אחת עשרה בלילה והיות שלא רוצים ללכת לישון...שוב מזג האוויר מעולה, בבוקר קצת קריר ועל ראש ההר היתה רוח די חזקה אבל השמש נעימה ומלטפת ולא חם ולא קר, הנעימות הטעתה אותנו ולא מרחנו קרם נגד השמש וקצת נשרפנו

יש עוד המון תמונות מדהימות אבל אני אעלה אותן ביום אחר כי האינטרנט פה נורא איטי... כמו כן גם היום מאוד נהננו בטיול הג'יפים שעשינו, אבל שוב, אכתוב ביום אחר, אז נשיקות לכולם

הגענו לברילוצ'ה

עדיין מבואנוס, השוק של סן טלמו
בשוק
בשוק

הבוקר טסנו מבואנוס לברילוצ'ה, שעתיים טיסה, הגענו בצהרים. זוהי עיר קטנה השוכנת באזור שבעת האגמים מוקפת הרים שפיסגותיהם מושלגות. הפעם הגענו ללא הזמנה מראש של מלון או דירה, אחרי שישבנו כל כך הרבה שעות על האינטרנט למצוא דירה בבואנוס החלטנו שהפעם לא נבזבז כל כך הרבה זמן על החיפוש המוקדם, החלטנו שבעיר קטנה זה לא יכול להיות נורא קשה למצוא מקום לינה, למרות שמצד שני ידוע לנו שברילוצ'ה היא מקום סופר תיירותי ועכשיו זה שיא העונה כאן. נחתנו, לקחנו מונית למלון קטן (בין צימר למלון, נקראה אוסטריה) שמישהו שעובד עם אמיר המליץ עליו בחום, למרות שהם לא ענו לאימיילים ששלחנו אליהם, והפלא ופלא יש חדר כפול וחמוד לחמישה, הבנות מיד אהבו. לקחנו. הרגשנו ממש נהדר שהלך לנו כל כך בקלות ויצאנו מיד לאכול ארוחת צהרים. המסעדה מול המלון היא של בשרים בלבד – נראית ומריחה (וגם קיבלנו המלצה) מדהים, אבל לבנות אין מה לאכול שם והן היו רעבות אז עברנו את הכביש ושם מצאנו מסעדה עם תפריט איטלקי בנוסף לבשרים. הזמנו כרגיל ניוקי ופסטה ולתדהמתנו (למרות שאמרו לנו שיש בברילוצ'ה פסטה מעולה) הפסטה והניוקי היו מדהימים, הבנות בעיקר השתגעו על הניוקי והוא עבודת יד וטעים בדיוק כמו שאנחנו מכינות לבד בבית (כשיוצא לנו מוצלח במיוחד). הזמנו עוד מנת ניוקי וכולן אכלו עד שהתפוצצו....בקיצור ברילוצ'ה היא הצלחה מדהימה – אה, שכחתי גם את הגלידה המצוינת שאכלנו אח"כ לקינוח כשטיילנו בעיר, ולא הזכרתי את כל חנויות השוקולד המפתות שראינו אבל לא נכנסנו כי כמה אפשר להתפוצץ?! העיר מתוקה, שוכנת על גדת אגם יפיפה, ברחובות הראשיים המון חנויות חמודות, ופה ושם יש להקה שמנגנת (נגה חולה על הופעות הרחוב ואנחנו מקפידים לעצור ולהקשיב לכל להקה ולתת להם טיפ). פגשנו כאן גם כמה כלבי סן-ברנרד והם כאלה ענקיים וחמודים. בגינת שעשועים שעצרנו לרגע ילדה ארגנטינאית התחברה מיד עם גלי – בהתחלה גלי קצת נבהלה כי היא לא יכלה לדבר איתה אבל אח"כ נזכרה שאפשר גם בלי ממש לדבר והן קצת שיחקו ביחד. לארוחת ערב כבר הינו עייפים מידי לצאת שוב, אז גלי ואני עברנו שוב לצד השני של הכביש והבאנו משם סנדויצ'ים מדהימים שמכינים לך במקום לפי בחירתך. מזג האויר נפלא, שמש נעימה, ועכשיו 10:30 בלילה ועדיין לא החשיך! מברילוצ'ה אפשר לצאת להמון טיולים, ברגל, באופנים, במכונית או באוטובוס, אנחנו רק צריכים לקבל תמונה יותר מדויקת ולהחליט בין כל האפשרויות, מחר נצא לטיול קטן במקומות שאפשר להגיע עם אוטובוס. בקיצור אנחנו מבסוטים מברילוצ'ה מהרגע הראשון, איזה כיף, ונשיקות לכולם

תמונות מבואנוס איירס

בבריכה של הבנין בו גרנו

איה קוראת בקפה הביתי שלנו

פיצה בלה בוקה

בית טיפוסי בלה בוקה

ליד הבריכה, גלי לומדת, אני כותבת

היום השלישי בבואנוס

הבוקר שוב היה קשה להעיר את הבנות ורק בסביבות 12 יצאנו מהבית, שתינו קפה בקפה הביתי שלנו ואחר כך יצאנו לחפש שרות של החברה הסלולארית להבין למה אנחנו לא מצליחים לתקשר בסלולארי שלנו. התברר שא- חלק מהקידומת משתנה כשמחייגים ממספר מקומי או מחו'ל וקיבלנו שוב את המספרים הנכונים, ב-כשקנינו את הסים הוא לא היה טעון בכלל, צריך לקנות כרטיס בקיוסק, בכל פינת רחוב יש קיוסק, אז החלטנו שנטפל בזה אחר כך. לקחנו מונית לשכונת בוקה – זוהי שכונת עוני שהקימו מהגרים איטלקיים ובכלליות זו שכונת מאוד אלימה וקשה, אולם בשלב כלשהו הרשויות יזמנו מהלך של הפיכת חלק מהשכונה למדרחוב צבעוני, עם בתים צבועים בשלל צבעים ומצוירים. אזור מאוד תיירותי והומה, המון מסעדות, חנויות, דוכנים וכל מיני מופעי רחוב, ובתוך המסעדות יש זמרים וגם רקדני טנגו, כדי למשוך את הקהל. הסתובבנו שם, אחר כך אכלנו במסעדה שקטה מחוץ לאזור ההומה, שם אמיר וגלי נכנסו למשחק שח ארוך ואיה קראה ספר (בימים האחרונים איה נכנסה חזק לקריאת הספרים שלה והיא מנצלת כל דקה אפשרית לקריאה) אחר כך לקחנו מונית וביקשנו ממנו שיביא אותנו לאזור הטיילת בשכונת פוארטו מדרו, שזו שכונת המגורים החדשה בבואנוס וליד הנהר יש טיילת עם מסעדות, לא ידענו לתת לו כתובת מדויקת אותה אנחנו רוצים אז הוא הביא אותנו לאזור שהוא חשב שיתאים לנו מין פארק שמזכיר את פארק הירקון מלא מלא משפחות שמבלות שם את השבת, עם מלא דוכני ג'אנק ועל האש, לא מקום כלבבנו, ניסינו להגיע ברגל למקום עליו קראנו אולם המרחקים שם גדולים מידי, במקום זה הגענו לשמורת טבע אקולוגית שנמצאת בצד השני של הפארק, שמשמרת את הביצה שקימת שם, נשמע טוב אבל בפועל זה נראה כמו נהר שהמים בו עומדים מלוכלכים ומסריחים, אפשר היה לשכור אופנים ולהכנס עמוק יותר לשמורה, אבל היה חם ואיה התנגדה אז ויתרנו...המשכנו ללכת והגענו לאזור יותר נחמד של הפארק שם משתזפים הרווקים וכמה חברה עושים תרגילים על אופני פעלולים. בדרך חזרה הבית במונית ראינו את אזור הטיילת אליו התכוונו....לפני שעלינו חזרה הביתה נזכרנו שרצינו לקנות כרטיס לסלולארי וגם כרטיס נוסף לחיוג מכל טלפון קווי, ואז ראינו שחלק מהקיוסקים כבר סגורים כי יום שבת, טוב מצאנו קיוסק פתוח, שוב לא מדברים אנגלית ואנחנו לא מצליחים להבין איך להשתמש בכרטיסים, אבל אז נתקלנו בלקוחה (אלכסנדרה) שדיברה אנגלית שוטפת והציעה עזרה, רק שהמשקפיים נשארו בבית והיא לא יכולה לקרא את האותיות הקטנות, היא הזמינה אותנו לעלות לביתה שנמצא באותו הבנין ושם עזרה לנו וגם נתנה לנו כרטיס שלה למקרה הצורך בעזרה....הגענו הביתה בסביבות 7 בערב, והיות שהיה יום יחסית חם איה ונגה רצו לרדת לבריכה ואכן לא היה להן קר מידי והן הצליחו לנצל את הבריכה ולשחות בה, גלי לקחה איתה ספרי מתמטיקה והיא לומדת בבריכה ואני כותבת על המחשב, אמיר נשאר לנמנם, אבל טלפון מאמנון העיר אותו ועכשיו הוא פה איתנו בבריכה קורא ספר באנגלית (!) ועוד מעט נלך לאכול ארוחת ערב....לא היה לי זמן להוריד תמונות למחשב, אז מחר, צ'או.

אתמול יצאנו לפנות ערב והסתובבנו בריקולטה, השכונה בה אנחנו גרים שנחשבת לאחת השכונות היפות והיוקרתיות בבואנוס, שתינו קפה, טיילנו בפארק ובמדרחוב, ונכנסנו למרכז התרבות המקומי שם נתקלנו במופע מוסיקת טנגו נחמד, רק שהיה מלא והבנות לא יכלו לראות כלום ולכן שמענו רק כמה דקות והמשכנו. השמש שוקעת פה לקראת 10 בלילה וזה ממש כייף, בעיקר אחרי שבארה"ב היא שקעה בסביבות 5, זה גם מטעה וכל הזמן נדמה לך השעה היא אחרת ממה שהיא באמת.
שכחתי לציין שיש לנו טלפון בדירה, מספרו 0054-11-48161048 אפשר להתקשר (לא על הבוקר, אפשר מאוחר בלילה אנחנו 4 שעות אחריכם, גם טלפון נייד מקומי סידרנו היום (0054-911-30491073), עם הספרדית הצולעת שלנו – בעצם זו היתה הפעם הראשונה שנותן השרות לא הבין מילה אנגלית... ולנו היו כל מיני שאלות ולא באמת הצלחנו לתקשר, אבל קנינו את הסים עם קצת עזרה מלקוחה שדיברה בעצמה אנגלית צולעת ביותר. שוב יש לנו ג'ט לג קטן כי אנחנו 3 שעות לפני ארה"ב, אז בלילה הבנות לא היו עייפות ובוקר היה קשה להעיר אותן, ירדנו קצת לבריכה אבל קר לנו מידי בשביל להתרחץ, אחר כך טיילנו, שוב בריקולטה, בעיקר לסידורים (tourist information ורכישת כרטיסי טיסה לברילוצ'ה – טסים ביום שני בבוקר), טיילנו קצת בפלרמו, בגן הבוטאני, הבנות התעייפו ואני חזרתי איתן במונית לדירה, בעוד אמיר נשאר לטייל ברחוב הראשי המלא חנויות מכל הסוגים. החלטנו לתת לבנות דמי כיס שבועיים לבזבוזים וגלי ואיה מיד קנו לעצמן כל אחת מחרוזת בשוק קטן שעברנו דרכו, נגה קנתה קלפים. בנתיים אני לא מתלהבת יותר מידי מבואנוס, מזג האויר נהדר, האנשים מאוד נחמדים, אבל העיר לא נקיה במיוחד ובין הבניינים הארופאיים יש גם הרבה בנינים מודרניים מכוערים (כאלה מלפני 20-30 שנה, בנייני דירות גבוהים בלי שום צורה), אבל עוד לא ראינו הרבה. אנחנו נהנים מהשינוי במזג האויר, באור היום הארוך ובזה שאנחנו פתאום לבד רק המשפחה, היות שאנחנו גרים באזור מגורים אז אנחנו לא פוגשים ישראלים בכלל באזור, רק כשטיילנו בגן הבוטני ראינו חברה ישראלים מטיילים שם גם.

הגענו לבואנוס איירס

חצי שעה לפני שיצאנו אתמול מניו ג'רסי קיבלתי אימייל מאחת מסוכנויות הדירות שיש להם דירה פנויה מתאימה, נכנסתי ללינק וראיתי שאכן הדירה באזור שרציתי, נראת נחמד בתמונות, יש בה את כל הפסיליטז שרצינו (אינטרנט ומזגן) ואפילו יש בריכה ששיכת לבנין, שזה היה מפתיע ומאוד שווה כי עד אתמול היה בבואנוס סביב 36 מעלות צלסיוס!, מיד התקשרתי אליו ואמרתי שאני רוצה את הדירה, אז הוא היה צריך לבדוק שוב עם בעל הבית ו-10 דקות לפני שיצאנו הוא אישר לי את הדירה ואפילו קבענו שהוא ישלח לי מונית שתאסוף אותנו מהשדה. כשהגענו לדירה קצת התאכזבנו כי היא נראתה יותר שווה בתמונות – היא נחמדה ומרוהטת יפה אבל קטנה למדי וקצת ישנה, והבאסה העיקרית היא שאין חיבור אינטרנט בדירה, אבל יש למטה בקפה. בכל מקרה הטיסה עברה בסדר אם כי צפוף אפילו יותר מאל על. בנתיים הספקנו להתארגן בדירה, לאכול בחוץ צהרים, לקנות קצת מצרכים למטבח שלנו, להתקלח ולנוח, ועוד מעט נצא קצת להסתובב.

שלשום נפרדנו מהשכנרים של וורמונט ויצאנו לכיוון בוסטון. הדרך (3.5 שעות) עברה בנעימים, והגענו לדפנה ושריג אחה"צ המוקדמות. בזכות ה-GPS של הלית וגדעון (שלקחנו איתנו לכל הסיבוב) אנחנו מגיעים מאוד בקלות ממקום למקום , קשה לתאר איך היינו מסתדרים בלעדיו, זה די מדהים אבל ארה"ב מרושתת בכמויות מטורפות של כבישים, אוטוסטרדות, יציאות, מחלפים, גשרים ומנהרות, בעיקר אתמול שחזרנו לניו ג'רסי, אני לא יודעת איך הינו יכולים להגיע ללא הGPS. בקיצור הגענו ישר לדירה החמודה של דפנה ושריג, ובילינו איתם אחר צהרים וערב אחד. שוב היה חיבור נהדר בין ליה ויונתן המקסימים לבנות שלנו ורק קצת היה קשה לשכנע את הילדים ללכת לישון בשלב כלשהו... בבוקר לפני שיצאנו שריג צילם את הבנות בפלפון שלו ואפשר לראות את הסרטון בלינק הבא: http://alpha.flixwagon.com/movie/index/movieId/611
אחר כך יצאנו למוזאון המדע של בוסטון והיתה חוויה נהדרת. כולנו מאוד מאוד נהננו, המוזאון עשיר בנושאים, הכל חוויתי הוראות ההפעלה בהירות והכל עשוי ברמה גבוהה, כייף אמיתי. התכוונו לצאת כבר בצהרים לכיוון ניו ג'רסי אבל ממש לא רצינו לעזוב את המוזאון כך שיצאנו אחר הצהרים ונסענו לניו ג'רסי בחושך. הנסיעה לניו ג'רסי כבר היתה די מבאסת (כי כמה אפשר יום אחרי יום...) ולמזלנו לפחות לא היו פקקים בדרך ועשינו אותה מהר יחסית (שוב 3.5 שעות). הגענו בדיוק לארוחת ערב אצל הקאזינים. הבוקר כל הבוקר ישבנו לחפש דירות בבואנוס איירס, כי עד היום עם כל המבחר העצום של דירות להשכרה בבואנוס, וכל השעות שחיפשנו, לא הצלחנו לקבל OK לאף אחת מהדירות שממש רצינו. עדיין אין לי OK סופי אבל אני מקווה שיהיה בשעות הקרובות, בכל מקרה יש כמה אלטרנטיבות. הבנות בנתיים שומרות על מיקה (הלית וגדעון בעבודה, המטפלת חולה, נעמה, אחות של הלית מחליפה את המטפלת וכרגע הבנות מחליפות של נעמה שיצאה לקנות מעיל לחבר שלה) ואחר כך הן צריכות ללמוד קצת. אחר הצהרים אנחנו נוסעים לשדה התעופה (שעתיים נסיעה), אמורים לטוס כל הלילה, 11 שעות לבואנוס איירס. מקווים שאכן נעלה על הטיסה ושהטיסה תעבור סביר, המטוס נראה די ריק מקווה שהפוסט הבא יהיה מבואנוס. אסטה לה ויסטה....

היומיים האחרונים בוורמונט

קרוס קאנטרי
אתמול עדיין היה קר, רונן תמי והילדים הלכו בבוקר ללמד עברית בבית הכנסת ואנחנו החלטנו לוותר, בילינו את הבוקר בבית במשחקים. בצהרים נפגשנו כולם במסעדה יפנית, שבה מכינים היבאצ'י - חלק מהשולחן זה פלטת חימום לוהטת והשף מבשל את הארוחה לעיני הסועדים, כולל מופע להטוטים שלו עם סכינים והדלקת אש על הפלטה - מאוד נחמד וגם טעים ואפילו איה התפתתה לטעום מאכלים שונים. אחרי הארוחה הלכנו לשחק באולינג, אחר כך ביקרנו בחנות "חג המולד" - זו חנות שאנחנו מאוד אוהבים וכל פעם שאנחנו בוורמונט אנחנו עושים בה סיבוב - לופט ענקי מחולק להמון חדרים ובהם כל קישוטי חג המולד וגם המון בובות של פיות, מכשפות, שדים. מין חנות קסומה שנורא כייף להסתובב בה. לפנות ערב ראינו עוד סרט על כדור הארץ המופלא, אמיר ואני המשכנו לחפש דירות בבואנוס איירס, ההיצע הוא אין סופי וזה ממכר. הבוקר רונן, אמיר ואני קמנו יחסית מוקדם, שמחנו לראות שהטמפרטורה טיפסה ל 5+(!), ויצאנו להליכה ארוכה עם ננה ביער, פתאום 5+ מרגיש ממש חם. תמי חטפה שפעת ונשארה כל היום בבית, אנחנו נסענו לאתר של מסלולי קרוס קאנטרי (סקי במישור) שכרנו ציוד ועשינו לנו מסלול, באמצע המסלול היה אזור גלישה למזחלות ושם טיפסנו קצת והחלקנו למטה כמו סקי. אחר הצהרים הבנות חזרו הביתה (הבנים עוד עשו סקי) ואני הכנתי ארוחת ערב כולל עוגת השמרים שוקולד המפורסמת שלי. לילה אחרון שלנו בוורמונט, מחר נוסעים לבוסטון

התכניות שלנו לחודשיים הקרובים

התכנית הכללית היא להיות כשלושה ימים בבואנוס, לטייל בה קצת ואז לטוס לכיוון דרום ארגנטינה, כנראה לעיירה שנקראת ברילוצ'ה, שזו עיירת קייט כייפית שנמצאת בלב אזור יפיפה (אומרים שזה האזור הכי יפה ביבשת אמריקה) המון אגמים, הרים, הרי געש, שם נשכור בקתה לשבוע שבועיים או שלושה, על גדת אחד האגמים ומשם נצא להרבה טיולים באזור, כולל טיולים ברגל - טרקים בהרים (למשל טרק ללוע של הר געש לוחש, שלא אמור להתפרץ עלינו...). יש שם גם המון אטרציות כמו ראפטינג, סוסים, טיפוס על הר קרח והחלקה כל הדרך למטה בשק מיוחד ועוד. האזור מפורסם בכך שיש בו בשר, פסטה, גלידה ושוקולד טעימים ביותר- בקיצור מאוד מתאים לנו. מברילוצ'ה נרד עוד דרומה בארגנטינה ומידי פעם נעבור גם לצ'ילה שיש לה גבול משותף מאוד ארוך (4000 ק"מ) עם ארגנטינה לאורך כל שרשרת הרי האנדים , יכול להיות, אבל עוד לא בטוח שנדרים עד הקצה הכי דרומי של דרום אמריקה שזה כבר מאוד קרוב לקוטב הדרומי. כנראה גם נשוט קצת באוקינוס בין קרחונים מתנפצים, ואולי גם בסביבת כלבי ים, פנגווינים ועוד. זהו פחות או יותר מה שמתוכנן בנתים, המון נשיקות וחיבוקים.

התכניות שלנו לשבוע הקרוב

היי

מתברר שיש כמה קוראים קבועים לבלוג שלי, וזה נחמד, אז תשלחו תגובות, הערות בבלוג או באימייל. התכניות שלנו לשבוע הקרוב מתחילות להתבהר, אנחנו רשומים (בסטנד ביי אבל נראה שלא תהייה בעיית מקום) לטיסה מניו יורק לבואנוס אירס ביום רביעי ה-9 לינואר בלילה. זה טיסה של כמעט אחת עשרה שעות. לפני כן אנחנו נשארים פה עד יום שני בבוקר, בשני בבוקר נוסעים לבקר את דפנה ושריג בבוסטון, נישן אצלם לילה ואז ניסע ללילה אחד להלית וגדעון בניו ג'רסי. ביומיים האחרונים אני יושבת המון על האינטרנט לחפש לנו מקום לינה בבואנוס, אנחנו רוצים דירה, יש היצע ענקי, אבל כל הדירות זה למינימום של 7 לילות, ואנחנו לא רוצים להיות כל כך הרבה זמן בבואנוס, אז אני מחפשת אפשרויות אחרות, נראה לי שבסוף נזמין דירה לשבוע ונשהה בה כמה שנרצה. כמובן שההיצע הגדול מבלבל וצריך לקבל החלטה. בנתיים עדין קררררר פה נורא, הבטיחו שיתקרב לאפס אבל עדיין מינוס 10, אז איה נגה ואני לא יצאנו מהבית, אני על המחשב וקצת בישלתי לצהרים, הן קצת על המחשב, קצת עשו שעורים, קצת שיחקו, עכשיו הן מכינות פונפונים - תמיד כשאנחנו אצל רונן ותמי הייצר של עשיית מלאכת יד פורץ אצלן, כי הן רואות את תמי עושה כל מיני דברים מקסימים... גלי הלכה לבקר בכיתה של מייקי בבית הספר, אמרנו לה שתתקשר כשימאס לה ומישהו יקפוץ לקחת אותה, אבל תיכף נגמר יום הלימודים והיא עוד לא התקשרה, אז כנראה שנעים לה שם, אולי היא תחליט לעבור לגור בוורמונט עם הבני דודים... אמיר ורונן ניקו את החניה של רונן מכל הזבל שרונן אגר פה במשך שנתיים, ועכשיו הם נסעו לחנות אלקטרוניקה, לספק את יצר הקניה של אמיר...תמי עשתה סידורים ועבדה, ואחה"צ אנחנו מתכננים ללכת לבאולינג. אז אין תמונות חדשות, המון נשיקות לכולם, לילי .

נגה מנקה שלג בחוץ

כל בוקר צריך לנקות את השלג משביל הגישה לחניה, נגה קצת הרחיבה את המשימה והיא "מנקה" את השלג מהגינה, בזמן שאיה צופה בה מבעד לחלון

טיול ביער וקיר טיפוס

עדיין נורא נורא קר, מחוץ לחלון המטבח של רונן ותמי יש מד טמפרטורה, וכבר יומיים הוא כל הזמן מראה בין מינוס ארבע עשרה למינוס 17 מעלות צלסיוס. כל יציאה החוצה מצריכה לבישת גטקס, גרבי צמר חמות במיוחד, מעילי סקי, נעלי שלג, כובע, צעיף וכפפות - אי אפשר בלי, וגם ככה תוך שניות מרגישים את הקור החותך בפנים. דווקא יש שמש מה שלא היה כאן בחודש האחרון). אתמול אחה"צ יצאנו לטייל ביער, התלבשנו היטב לקחנו את ננה הכלבה ונסענו באוטו מרחק קצר ליער שעל גדת האגם. במשך ה 15 הדקות הראשונות היה כייף, ואז איה התחילה להרגיש את הקור יותר מידי וחזרנו. בערב יצאנו כולם יחד לסרט, חלק הלכו ל"סוס הים" וחלק ל"מצפן הזהב" כולם נהנו. היום הלכנו כל היום לעשות קיר טיפוס, מדובר בהנגר ענק מלא בקירות טיפוס בדרגות קושי שונות, מקבלים ריתמות וחבלים, ותדריך ואנחנו צריכים לאבטח אחד את השני. הבנות טיפסו ומאוד נהנו. אני ניסיתי פעם אחת וזה היה לי מפחיד מידי. בילינו שם די הרבה שעות ומאוד נהננו.

היום יום של סופת שלג - מאז שהיגענו כל הזמן יורד שלג והכל לבן בטרוף, בחוץ ייש מינוס 15 מעלות צלסיוס ,(עם אפקט רוחות של 24-) ואני אפילו לא ניסיתי עדיין לצאת מהבית, הבנים הלכו לבית הספר, בגלל מזג האויר הלימודים התחילו בשעתיים איחור, אבל בגלל טעות או אי הבנה הבנים פיספסו את ההסעה שלהם, ואמיר ורונן היו צריכים להקפיץ אותם לתיכון - חצי שעה מרחק נסיעה. עכשיו הם חזרו והם מנקים את כביש הגישה לבית קצת יותר יסודי

אתמול בילינו את כל היום בחיפוש נעליים טובות לטיול ולשלג לאיה וגלי - נעלי טרקים, לגלי מצאנו נעליים שהיא מאוד מרוצה מהם, לאיה עדיין לא נמצאו הנעליים המתאימות, נאלץ להמשיך לחפש

אחרי שחזרנו מהקניות הבנות ישבו ללמוד מתמטיקה, ביחד עם מייקי שעשה שיעורים ואני הרגשתי ממש כמו מורה, כשעזרתי לכל אחת ואחד מהם

למעלה אפשר לראות תמונות מהחצר של רונן ותמי, ולמטה יש סרט מדהים של איה ונגה מחליקות על הקרח בניו

ג'רסי

דרך אגב, פעמיים קליק על כפתור שמאלי בעכבר, כשהעכבר נמצא על תמונה, מגדיל את אותה התמונה, ועוד דבר,

בתחתית הבלוג, מתחת לכל הכתבות אפשר להקיש על

Subscribe to: Post(Atom)

וזה אמור לגרום לכך שתקבלו הודעה למייל כל פעם שאני מכניסה חומר חדש לבלוג