אנטיגואה בסמנה סנטה

16.3 - 21.3

חזרנו לאנטיגואה, הישר לבית של משפחה מקומית אצלה אנו מתארחים כל השבוע. לכל הבתים יש רק חזית אחת הפינה לרחוב, שאר החזיתות הן קירות משותפים עם בתים אחרים, לכן יש לכולם חצר פנימית שדרכה חודר אויר ואור לבית, בדרך כלל הבית פתוח לחצר הפנימית (ללא קירות או חלונות) בגלל שמזג האויר נח כל השנה אין בעיה של קור בבית... לנו זה כמובן מוזר שהבית פתוח לחצר....המשפחה גרה בקומת הקרקע ובקומה שניה יש להם 3 חדרים לארוח. הרגשנו נח בבית. האמא מריה אלזה היא בעצמה מורה לאנגלית בבית הספר בו אנו לומדים, האבא הוא רסטורטור של עתיקות, הבת הגדולה, בת 19 מורה בבוקר, מרוויחה 100$ לחודש, ומממנת כך את לימודיה באוניברסיטה, לומדת ניהול מערכות מחשבים, הבת השניה בת 15, לומדת בתיכון. אנחנו אוכלים איתם את הארוחות ומנסים להכיר את אורח חייהם. 4 ימים אנחנו לומדים בביה"ס, 4 שעות ביום. לכל אחד יש מורה פרטי, לאיה ונגה מורה משותף. ביה"ס ממש מקסים, לבנות התאימו מורים שמתמחים בילדים ויש להם תכנית לימודים מתאימה. הילדות מאוד נהננות, וגם אנחנו. אנחנו גם משפרים קצת את הספרדית וגם יש לנו הזדמנות לדבר 4 שעות ביום עם המורים שלנו ושוב לשמוע מהם איך הם חיים כאן.
השבוע הזה הוא השבוע הכי קדוש בגואטמלה, השבוע בו יש נצלב. במשך כל השבוע הם מציגים בדרכים שונות את סיפור עלייתו של ישו לירושלים עד צליבתו ועלייתו לשמים. כולל הצגות וקונצרטים בכנסיות הרבות בעיר, כולל תהלוכות רבות משתתפים עם תחפושות ובובות שמציגות את הסיפור. כזכר לכך שכשישו עלה לירושלים, היהודים פרסו לפניו את הגלימות שלהם לאות כבוד (כיוון שהיה משושלת דוד) הגואטאמאלטקים מכינים שטיחים מיוחדים מנסורת צבעונית, פרחים ופירות, על הכביש, ובזמן התהלוכה השטיחים נהרסים. השטיחים יפיפיים, כל משפחה משקיעה מכספה ומזמנה, ובהתאם ליצירתיות ולהשקעה, התוצאות מגוונות. גם אנחנו בביה"ס מכינים יום אחד שטיח ברחוב לפני ביה"ס, ביום שבו עוברת התלוכה שם. אנטיגואה מפוצצת בתיירות מקומית וחיצונית.בעצם השבוע הזה הוא שבוע של בילוי משפחתי, בתוך חצרות הכנסיות יש המוני דוכני אוכל וכל מיני שטויות לילדים. מוכרי הגלידה מצלצלים כל הזמן בפעמונים, והתזמורת מהתהלוכה הקרובה נשמעת, בליל של ריחות ןקולות מתערבבים בצבעוניות השטיחים, בגדי נשות המאיה, ובגדי המשתתפים בתהלוכה (המשתתפים בתהלוכה מתחפשים ליהודים בגלימות סגולות, כאפיות, חגורות וכפפות לבנות, ולחיילים רומאים עם קסדות, מגינים, פגיונות וסנדלים תנכיים...)בסוף השבוע הבנות כבר עייפות משטיחים ותהלוכות ואנחנו חוזרים לשרון ועידו בגואטמלה סיטי. בשבוע הבא ניסע לחלק הצפוני של גואטמאלה.

שטיח מושקע במיוחד, מציג בעזרת בובות נייר את כל התהלוכהאותו שטיח מבט מקרוב בבובות הנייר

חלקיק קטן מאחת התהלוכות
מבט מקרוב לדוגמא בשטיח
הכנת שטיח, לוקח בין 4-10 שעות

שטיח כמעט גמור

שימו לב גם אנחנו מכינים שטיח ביחד עם ביה"ס בו למדנו ספרדית
תהלוכה

אנחנו עובדים


תפשתי 4 נשות מאיה צופות בשטיחשטיח מושקע אחר

לומדים ספרדית

בבית של מריה אלזה בו גרנו בתקופת הלימודים, מצד ימין החדרים שלנו, משמאל המסדרון פתוח לחוץ שעור משותף לכל הבנות אמיר ואוסקר

הבנות לומדות תוך כדי משחק

אסתל ואני

באגם אטיטלן

10.3 – 16.3 אגם אטיטלן
האגם כלוא בגובה כ- 1500 מטר בינות להרים גבוהים, חלקם הרי געש, ההרים מגיעים ממש עד גדת האגם, סביב לאגם מספר כפרים של בני מאיה, אל חלקם אפשר להגיע רק בסירה או ברגל. הכפרים מאוד מאוד עניים, הנשים כולן לבושות בבגדים המסורתיים והצבעוניים. בכל מקום בו יש מעט גדת אגם, ארופאים ואמריקאים קנו שטחים מהאינדיאנים ובנו להם בתים יפיפים או בתי הארחה. מגיעים לכפר הגדול שעל גדת האגם – פנחצ'ל, מסעדות, שוק עם המון עבודות יד של המאיה, משם לוקחים סירת אוטובוס לכפרים האחרים. אנחנו התארחנו בסנטה קרוז, בבית הארחה של זוג אמריקאים. שוב ערסלים, נוף, יש שעורי יוגה בבוקר. קצת טילנו לאורך האגם. יום אחד הלכנו ללמוד אריגה בבית מקומי – הנשים עדיין עוסקות באריגה, הן מכינות את התלבושות המסורתיות, כיסויי מיטה, מנשאים לתינוקות. חיים בבתים חשופים, ללא כל ריהוט, מבשלים על מדורת עצים, אוכלים כמעט רק טורטיות שמכינים לבד מקמח תירס, שעועית אדומה, אבוקדו וקפה. האריגה היתה חוויה, הכנו חגורה, את מה שלא הספקנו לעשות ב-4 שעות (!), מנואלה, שלימדה אותנו סיימה בשבילנו והביאה לנו למלון אחרי יומיים... יום אחר נסענו לשוק הכי גדול בגואטמלה, העיר שניקראת צ'יצ'יקסטננגו. שוב שעה נסיעה מטורפת בין ההרים. השוק מלא מקומיים ותיירים, מוכרים שם הכל, מאוד צבעוני ועמוס. קנינו קצת מזכרות ומתנות. מזג האויר נעים אבל לא חם מספיק כדי להתרחץ באגם, למרות שמי האגם חמים, נקיים ונעימים.

בשוק בצ'יצ'יקסטננגו

;אנחנו אורגות, צריך המון המון סבלנות, וגב חזק

מנואלה מלמדת אותנו אריגה, מאחוריה אחותה מכינה חוטים לעבודה אחרת

אחות אחרת של מנואלה מכבסת בגדים

אמא של מנואלה אורגת מנשא לתינוק למישהו שהזמין ממנה, מאחוריה אחת הנכדות, זה החדר העיקרי של הביתהבת של מנואלה

Earth Lodge מעל אנטיגואה ב

בה

5.3 – 9.3 Earth Logdeאנטיגואה ו
מגואטמלה הבירה נסענו לאנטיגואה, מרחק של 40 ק"מ. כל האזור נקרא "היי לנד" הכל יושב על הרים מאוד גבוהים, הכל בגובה של 1500-1700 מטר. אנטיגואה, עיר יפה, קולוניאלית באופיה – כל הרחובות נראים אותו הדבר, חזיתות הבתים צבועות בפסטל, הרחובות והכבישים מרוצפים אבנים, הרבה כנסיות מרשימות. העיר נהרסה ברעידת אדמה ונבנתה מחדש. באנטיגואה הינו יום אחד רק כדי לארגן לעצמנו ביה"ס לספרדית ומקום שהייה לעוד שבוע וחצי, לשבוע הקדוש של הפסחא – שבוע הסמנה סנטה – שהינו מאוד מעניין באנטיגואה. למחרת נסענו בפיק אפ, כמו משפחה גואטמלטקית ממוצעת, ל"ארט לודג'", חוות אבוקדו, היושבת בנקודת תצפית מהממת בהרים, כוללת יחידות ארוח, בכפר קטן מעל אנטיגואה. זוג אמריקאים מנהלים את המקום, מעסיקים עובדות בנות מאיה מהכפר, חלק מההכנסות תורמים ועוזרים לביה"ס המקומי. המקום יפיפה, כ20 אורחים, בעיקר אמריקאים, יושבים בזולה ובערסלים, קוראים, צופים בנוף, מטיילים בסביבה, אוכלים יחד את הארוחות, מאוד נעים. היינו שם 3 או 4 לילות, ומשם נסענו במיניבוס תיירים לאגם אטיטלן, שעתיים וחצי נסיעה בהרים, הבנות הרגישו נורא מכל הסיבובים והקיאו בדרך.

איה מתנדנדת מול הנוף

ילדה מקומית מכבסת למשפחתה ושומרת על אחיה הקטן

יום אחרון אצל השטינמיצים

נחנו אצל השטינמצים עוד יומיים, אתמול הלכה כל המשפחה עם אמיר להסתפר אצל הספר, אחר כך קצת הסתובבנו וחזרנו הביתה ברגל - נראה לי שאנחנו ועוזרות הבית הם האנשים היחידים שהולכים ברגל פה בתוך השכונה המפוארת של השטינמיצים, גם גלי ונגה רצו להסתפר אבל הספר מספר רק גברים, לכן כשחזרנו הביתה אמיר סיפר את הבנות ולמחרת גם את איה. בערב הילדים נשארו עם המוצ'צ'ה והמבוגרים הלכנו למסעדת בשר מצוינת, רק בשר ופירות ים על הפלנצ'ה - מין פלטה רותחת עליה מבשלים עם שמן זית בלבד - בשר ופירות ים מעולים - ללא שום תוספות....היום נסענו לשוק המרכזי, מעין שוק פשפשים עצום של המקומיים, אחה"צ הלכנו עם השטינמיצים לקניון עצום ומפואר בתוכו יש גם משחקיה לילדים, גלי ואיה קנו ג'ינסים בזארה. מהיום הראשון שאנחנו פה, עידו הדליק אותנו על פוקר, ביום השני גם גלי הצטרפה והתגלתה כשחקנית מצוינת, כל ערב אנחנו סוגרים פה במשחק קטן. היום, בערב האחרון, שיחקנו פעם ראשונה על כסף אמיתי (אם כי כסף גואטלמטקי, קצלים)....איה ונגה היו הדילריות והרוויחו מטיפים ומאחוזים 57 קצל. עידו הפסיד 150 קצל, אני הפסדתי 124 קצל, אמיר הרוויח לא רע ווגלי המרוויחה הגדולה של הערב, הרוויחה 140 קצל.

תמונות מהמשחק יועלו בהמשך

מבואנוס לגואטמלה

חוף הים ברזורט מרינה דל סור
במרפסת בבית שטינמץ - התמונה מוקדשת לנעה אור באהבה

בבריכה עם השטינמציםנהר הלבה הרותחת במבט מקרוב
הלבה במבט רחוק יותר

26.2 – 2.3 מארגנטינה לגואטמלה
הטרייק בפיץ רוי היה הטרייק והטיול האחרון באזור פטגוניה ובעצם מבחינתנו זהו סיום של פרק בטיול, ואנחנו כבר מתגעגעים.... מאוד אהבנו את הטיולים בטבע ואת כל האזור הזה של דרום ארגנינה צ'ילה שכולו התגלמות של היופי והעוצמה של הטבע. אחרי עוד יום מנוחה באל קלפטה טסנו לבואנוס איירס, בטיסה של החברה של צבא ארגנטינה. טיסה של 5 שעות עם שתי נחיתות ביניים (!) אבל עברה בסדר גמור. הגענו בערב להוסטל במרכז בואנוס איירס. הפעם, כשאנחנו כבר מכירים את בואנוס, יותר אהבנו אותה מהפעם הקודמת שהיינו בה, אבל באנו בעיקר לסידורים וכדי לטוס לגואטמלה. דבר ראשון רצנו לשגרירות לקבל חבילה שאבא של אמיר הכין ושלח לנו, ונתקלנו באכזבה, החבילה לא שם. ברורים העלו שהקונסול לא קיבל את ההודעה שלנו על שליחת החבילה ולכן הבטחון סירב לקבל את החבילה. יומיים של טלפונים לשגרירות ולחברת הדואר, הגעה נוספת לשגרירות, ציפיות גבוהות – הדואר שוב שלחו את החבילה לשגרירות, והשגרירות שוב דחתה אותה – הפעם כי הפרטים שנתנו על החבילה לא היו מדויקים....בקיצור עזבנו לגואטמלה בלי החבילה ועם הבטחה של קצין הביטחון בשגרירות שהוא יקבל למחרת את החבילה וישלח אותה אלינו לגואטמלה, בנתיים לבנות אין ספרי קריאה וזה מבאס, כרשת ביטחון ביקשנו גם מהלית מניו ג'רסי, שהשארנו אצלה גם ספרים לבנות שתשלח לנו אותם גם כן לגואטמלה. טיסת לילה 8 שעות לגואטמלה, מטוס די ריק, יש לנו הרבה מושבים לישון עליהם אבל רובנו לא כל כך הצלחנו והגענו עייפים למיאמי, שם חיכינו בשדה 5 שעות לטיסה לגואטמלה. נחתנו ביום חמישי בצהרים בגואטמלה ועידו, אח של איילת אור שגר בגואטמלה סיטי בא לאסוף אותנו מהשדה לביתו. וואו, פתאום להגיע לבית גדול, מסודר, נקי, עם כל המצרכים הרגילים במטבח, עם טלויזיה עצומה, וידאו, אינטרנט, כייף! לעידו ושרון יש שני בנים, יונתן ויואל, בגילאי 4 ושנתיים וחצי, הבנות והם מיד התחברו ומשחקים יחד. כולנו נהנים להתפנק מהביתיות והחברה! יום אחד של מנוחה, יצאנו קצת לקניון ולסופר, התפלאנו לגלות שהם מאוד מערביים ויפים – אז ככה, ג.סיטי היא עיר עצומה ומסוכנת – יש בה הרבה אלימות, לנו מותר לגור ולהסתובב רק באזורים היקרים של העיר, ושם גם נמצאים כמה קניונים מערביים. עידו ושרון (וכול המערביים והעשירים) גרים בתוך מתחמי מגורים סגורים המצוידים בשמירה כבדה, בנוסף הבתים מסורגים, הרכבים ממוגנים או לפחות עם חלונות כהים, לחלקם הגדול יש גם שומרים בבית ושנוסעים איתם לכל מקום....מחוץ לג.סיטי המצב אינו כזה! מיד בישלתי ואפיתי לילדות מאכלים שהן אוהבות מהבית, בנוסף לכל המאכלים הטעימים ששרון הכינה, בקיצור אוכל לא חסר לנו פה....בשבת, חבר גואטמלטקי מהעבודה של עידו הזמין אותו ואותנו לנסוע לרזורט ליד חוף הים. זהו אזור סגור ושמור בו העשירים בונים בתי נופש ליד החוף, בתוך הרזורט יש גם מועדון יפיפה עם בריכות וחוף ים יפיפה וריק מאדם. נסיעה של שעתיים מחוץ לעיר. ה"אוטוסטרדה" היא חלקית ובמקום הכי מודרני היא בת 2 נתיבים ובלי מהמורות. חלק מהדרך עובר בכביש עפר בין שדות קפה ושטחי מרעה של פרות. הגענו לרזורט, ונפעמנו מהיופי ומהכייף, הבנות חגגו כל הזמן עם יונתן ויואל בבריכה היפיפיה המשקיפה לים ובמגלשת המים ואנחנו נהננו גם מחברתם של בילי, שעובד עם עידו, שהוא בן גואטמלה שלמד וחי הרבה שנים בארה"ב ואנחליקה, אישתו הקולומביאנית, ועוד זוג ישראלים שחיים כבר המון שנים בגואטמלה. אחה"צ יצאנו חזרה לכיוון העיר, אך קודם כל בילי לקח אותנו למסעדת פירות ים שנמצאת על שפת הנהר בתוך כפר דייגים לא הרחק מחוף הים. המסעדה היתה אוטנטית לחלוטין, יפיפיה, ועם המון חיות בחצר – בעיקר תוכים ענקיים ומרשימים, וקוף חמוד. חוויה של מקום. חזרנו בערב, לאורך כל הדרך חזרה, אין שום תאורת רחוב והכבישים חשוכים לגמרי, כשיש תמרור חשוב, מדליקים לפניו לפיד....ביום ראשון בבוקר הלכנו כולם למוזאון הילדים שהוא חמוד מאוד ומיועד לילדים צעירים, חזרנו לארוחת צהרים ביתית ואחרי הצהרים כל הילדים נשארו עם קוני המוצ'צ'ה (מטפלת ועוזרת בית שחיה אצל השטינמצים) והמבוגרים נסעו לטפס על הר הגעש פקייה הנמצא שעה מהעיר. מגיעים עם הרכב עד לכפר הנמצא על הר הגעש, שם מתנפלים עלינו ילדים המציעים עזרה, ומדריך עם תג זיהוי מחכה להציע את שרותיו. יש שמורת טבע, משלמים כניסה, יש סוסים שאפשר לשכור. סיכמנו פרטים עם מדריך ויצאנו לדרך, עליה מאוד תלולה של שעה וחצי על אדמה שחורה וולקנית, בתוך יער חמוד עם נוף לעיר ולשני אגמים. בתוך היער יש תופעה מיוחדת של עצים עליהם צומחות אורכידאות כטפילים לאורך הגזע ובגובה... לאחר שעה וחצי מגיעים למעיין פיסגה שמתחתיה משתרע אזור שכולו לבה שהתקרשה ובתוכו עובר נהר אדום של לבה רותחת. יורדים למטה, הולכים על אבני הבזלת השחורות, תחושה של הליכה על הירח או כוכב אחר, מתחת לסלעים הלבה מבעבעת, חום עולה מבין הסלעים, פה ושם אפשר לראות כמו שרידי מדורה – אבנים לוהטות רוחשות, והשיא, נהר הלבה הרותח, מעין חומר לא מהעולם הזה שנוזל לו לאיטו רוחש ורותח, זה בעצם סלעי הבזלת בצורתם הנוזלית, בחום של חמש מאות וחמישים מעלות. אפשר לקחת מקל ארוך, לתקוע בסופו מרשמלו או נקנקיות ולבשל מעל נהר הלבה. המראה מהמם, החשיכה בנתיים ירדה עלינו ועצמת המראה גדלה. לבסוף צועדים חזרה בחשכה. אנחנו מתבאסים שהבנות לא באו, לא ידענו עד כמה זה יהיה מרשים. אולי ניקח אותן ביום אחר. מצד שני, כשחזרנו בתשע בערב חיכתה לנו הפתעה מדהימה, הבנות סידרו את כל הדברים שלנו ואת החדר והאמבטיה שלנו בצורה מדהימה, ואני שבדיוק קיטרתי לאמיר שקשה לי עם כל הבלאגן שלנו שכל הזמן מסדרת והכל כל הזמן מתבלגן ואי אפשר למצוא כלום, קיבלתי את ההפתעה הזאת בשימחה רבה כמובן....