טובאגו בקאריביים

21.4 – 27.4 טובאגו, טרינידד וטובאגו בקאריביים
נפגשנו לשבוע עם כל משפחת חץ –קלרה, נתן, אדווה, כרמי, דנית הילה ויואבי הקטן - בטובאגו. חיכינו לפגישה נרגשות, אחרי ארבע חודשים של געגועים, כייף לפגוש פתאום את המשפחה, ועוד באי אקזוטי ויפיפה... טובאגו הוא אי קטנטן שמהווה חלק מהמדינה טרינידד וטובאגו. טרינידד השכן הוא אי עשיר בנפט וגז טיבעי, ואילו טובאגו הקטן, המונה כ-50,000 תושבים מתפרנס בצניעות מתיירות, במרכז האי הרים ויער גשם, מסביב הכל מפרצים יפיפיים, חול לבן ודקלים, מים טורקיז. התיירות באי אינה מפותחת כמו באיים קריביים אחרים לכן אין בו המון מלונות וריזורטים, האי אוטנטי, רגוע ורוב החופים ריקים מאדם. לנו בווילה עצומה יפיפיה, ונסענו כל יום לחוף ים אחר ו/או לטייל באי. יואבי הקטן היה האטרקציה המרכזית...בנוסף, התקיים באי פסטיבל ג'ז מרכזי, וחלק מהמבוגרים הלכנו להופעה של שאקירה, שקדמו לה להקות מקומיות עם מוזיקה קאריביית מקפיצה. אמיר עדיין בישראל בעבודה ואנחנו מתגעגעות ומצטערות שהוא לא איתנו בטובאגו

ניו ג'רסי, אצל הקאזינים

עם מיקה וליאה בחצר

8.4 – 21.4 ניו ג'רסי, אצל הקאזינים
אמיר חייב לחזור ארצה לעבודה והבנות חוזרות לארצות הברית, לשבועיים נעימים אצל הקאזינים בניו ג'רסי. בעיקר נהננו להיות שוב עם הלית, גדעון, אדם ומיקה, בבית הכייפי של הקאזינים, במזג אויר נהדר, בסביבה יפיפיה בעונת הליבלוב ופריחת הדובדבן. בנוסף בילינו בשדרה החמישית, בחנויות הבגדים, הצעצועים והספרים, בסנטרל פארק, במוזאון המדע בניו ג'רסי, בנאטורל היסטורי מוזאון, במיוזיקל של מרי פופינס, במומא ובאמפייר סטייט בילדינג. נגה הכינה לעצמה, מתנה ליום הולדת, דובי בסדנת הכנת הדובונים. חגגנו את ליל הסדר עם הקאזינים, עם ריגי, דפנה, ליאה ויונתן ועם נעמה ואילן, ויומיים לאחר הסדר, טסנןו להפגש עם משפחת חץ בטובאגו בקריביים (לא לפני שקמנו בשלוש בבוקר, חיכינו לשווא למונית לשדה התעופה ואחרי שלא הגיעה ולא הצלחנו למצוא מונית אחרת, לקחתי את הרכב של הקזינים שבאותו הזמן היו בישראל, ונהגתי בעצמי, בעזרת הגי'.פי.אס. האדיב עד נמה"ת קנדי....)

חזרה לגואטמלה סיטי ומשם לניו ג'רסי

חזרה לגואטמלה סיטי ולניו ג'רסי
מסאמוק שמפי יצאנו בבוקר חזרה לגואטמלה סיטי, הדרך שוב התארכה יותר ממה שציפינו והגענו רק בערב לשרון לעידו. כייף לחזור לבית בייתי.... שרון ועידו קיבלו אותנו מאוד יפה ושוב עם ארוחת ערב מפנקת.... למחרת יום ראשון, הלכנו לעודד את נבחרת שגרירות ישראל בכדורגל מול נבחרת שגרירות בליז בטורניר של כל השגרירויות, אבל כשהגענו התברר ששעת המשחק נדחתה ובמקום זה ראינו משחק של צרפת נגד גואטמלה... אחר כך טיילנו קצת בשדרת לוס אמריקה הסגורה לכלי רכב ביום ראשון בבוקר ומשמשת טיילת למשפחות. בערב הכינו לי בהפתעה חגיגת יום הולדת עם עוגה ונרות. התחלנו להתארגן לטיסה לניו גרסי מחר בבוקר ורק אז אמיר גילה שתוקף הכרטיסים שלנו ממיאמי לניו יורק פג....מנהלת התחנה במיאמי אמרה שתוכל להנפיק לנו כרטיסים חדשים....למחרת, יום שני בבוקר קמנו ב 4:45 לטיסה למיאמי, הטיסה התאחרה בשעה וחצי ואחר כך בוטלה ערב תקלה בתאורת החירום במטוס, חזרנו לפני הצהרים לשרון ועידו, ביום שלישי שוב קמנו ב 4:45, הפעם המונית לא הגיעה בזמן וגם לא 40 דקות אחרי הזמן, הכרחנו את עידו להקפיץ אותנו לשדה ברגע האחרון, כשהגענו התברר ששוב הטיסה מתאחרת בשעה וחצי, על מסלול ההסעה חיכינו לתורנו להמראה עוד כשלושת רבעי שעה ואז המטוס התחיל להאיץ להמראה ולפתע חדל... מתברר שיש תקלה במנוע השמאלי, חוזרים לגייט לבדיקה, עוד המתנה של כשעתיים (!) לתיקון התקלה... והמראנו באיחור של 5 שעות. ב12 בלילה שעון ניו יורק הגענו לבית הקאזינים.

בלנקין ובסאמוק שמפיי

יצאנו מטיקל לפני הצהרים, עצרנו שוב לארוחה והתרעננות בפלורס ובצהרים יצאנו לכיוון לנקין, חשבנו שמדובר ב 5 שעות נסיעה ונגיע לפני החושך, למרות שידענו שיש חלק קטן מהדרך שהוא דרך עפר. פה ושם כששאלנו אמרו לנו שזה יקח הרבה יותר, אבל הדרך עברה מהר ולא האמנו להם. ב 4 בערך נכנסנו לדרך העפר, זוהי דרך מתפתלת בתוך ההרים עוברת בתוך כפרי מאיה קטנטנים ללא מים או חשמל, המקומיים גרים בצריפים רעועים וצועדים על השביל למלא מים מהנהר, בכל כפרון ובין הכפרונים יש המון חנויות מכולת קטנטנות. כל הנשים לבושות בבגדים המסורתיים. באמצע הדרך יש עבודות בכביש והכביש סגור למשך שעה.... לקח לנו סך הכל 8 שעות והגענו ללנקין ב 9 בערב גמורים מעייפות, למזלנו היה חדר פנוי במלון (אל רטירו) שקיבלנו עליו המלצות חמות, כי לא הצלחנו להתקשר אליהם כל היום ולא ידענו אם בכלל יהיה מקום. התארגנו מהר לשינה ורגע לפני שגלי הלכה לישון מצאתי עקרב על הקיר ליד המיטה שלה.....שוב נאמר לנו שהוא לא ארסי.... רק בבוקר ראינו באיזה מקום יפיפה אנחנו על צלע של הר כשמתחתינו עמק יפיפה וירוק, מולנו הרים ירוקים ובתחתית, עדיין בתוך שטח המלון עובר נהר די רחב שזורם די בעצמה, יש קטע קטן מאוד שהוא נכנס קצת לתוך המדשאה הטיבעית של המלון ששם אין זרימה ואפשר להתרחץ בנחת. אופציה אחרת היא להכנס למים בקצה אחד של שטח המלון ולצאת אחרי 3 דקות בצד השני של שטח המלון.... אפשר גם לקחת אבובים מקצה הכפר ולצאת אחרי 20 דקות במלון, זה נראה לנו קצת מסוכן עם הבנות כי הסחיפה של הנהר ממש חזקה, אז במקום זה לקחנו ראפטינג עם מדריך מקומי וקשרנו מאחורי הסירה אבוב אחד. גם עם הסירה והמדריך נסחפנו קצת לתוך השיחים שעל גדת האגם וגלי שהיתה באותו הזמן על האבוב חטפה כמה סריטות מהשיחים, אמיר הצליח לאחוז בענף כדי לעצור את הסירה ובזמן הזה המדריך העלה אותה חזרה לסירה, מיד אחר כך אמיר איבד שיווי משקל ונפל למים ואיבד כפכף אחד בתוך המים, אולם הצליח לאחר כמה דקות לחזור ולהציל את הכפכף....גם לעצור את הסירה בנקודת הסיום לא הצלחנו ונסחפנו טיפה יותר תוך מאבק קל לכוון הסירה לגדה ולעצור אותה– בקיצור היתה פה חוויה של נהר גועש.... אחרי זה הלכנו לסיור במערת לנקין – מערת נטיפים עם המון עטלפים קטנטנים שיוצאים מהמערה לאחר השקיעה, הם עפים במהירות ומאוד קשה לראות אותם. גם פה בלילה יש המון גחליליות וכייף לשבת בחושך במרפסת החדר לצפות בהם. למחרת עזבנו את אל רטירו שהיה קצת המוני מידי בשבילנו (כ- 40 חברה מתארחים שם וזה מאוד גדול ביחס לרוב הפינקות שאנחנו מתארחים בהם) המשכנו עוד חצי שעה בדרך העפר היורדת עוד יותר נמוך לתוך שמורת טבע מהממת הנקראת סאמוק שמפי, בשמורה עובר נהר רחב שבשלב כלשהו נכנס אל מתחת לאדמה בבטן ההר ורק מעט מאוד מים זורמים מעל פני השטח ויוצרים כמה עשרות של בריכות טורקיז צלולות יפיפיות המחוברות בינהן במפלונים קטנים. מישהי ספרה לנו על מלון חדש שהוקם בתוך מטע קקאו ליד השמורה ואכן מצאנו מלון קטן ומקסים (אל פורטל) לשם שינוי שייך המלון לבחור מקומי ומנוהל כולו על ידי מקומיים, מקום קטן שקט וכמעט ריק עם 2 בקתות עץ יפיפיות המשקיפות לנהר יפיפה רחב ועם זרימה חלשה יותר. ביום הראשון אחרי שהתרחצנו בנהר הלכנו לטייל במערה מדהימה ששיכת לאדם פרטי, נכנסת אל בטן ההר לאורך 11 ק"מ, מלאה בנחל העובר בתוכה. נכנסים למערה החשוכה לגמרי עם מדריך מקומי, עם פנסים ונרות, הולכים לאורך כל הדרך בתוך מים, בחלק מהמקומות צריך לשחות, בחלק מהמקומות לטפס בסולמות, הבנות השתמשו באבובים כדי לא להצטרך לשחות בחשיכה. במערה זו ניתן לראות עטלפים מסוג אחר. הטיול במערה היה חוויה מדהימה, מיד כשגמרנו את המסלול נגה רצתה עוד פעם.... מחוץ למערה בעלי המקום התקינו נדנדות התלויות מגובה רב ביותר מעל הנהר (אולי 10 מטר) אפשר להתנדנד עליהן מעל הנהר ויש אופציה לקפוץ למים משיא הגובה... אמיר גלי ואני התנדנדנו ללא קפיצה גם כך הנשימה נעתקת ממהירות הנדנדה...., למחרת טיילנו בשמורה עצמה, קודם כל עלינו המון עד לנקודת תפצית גבוהה ממנה רואים את כל הבריכות ואחר כך ירדנו להתרחץ בהן. גם כן חוויה מיוחדת במינה, והכל בינות לעצי יער גשם. אחר הצהרים עשינו שיט אבובים בנהר הזה שהוא רגוע והיה כייף לשוט כחצי שעה עם האבובים ומדריך מקומי. לסיום, מעל הנהר עובר גשר בגובה שערך 10-15 מטר והחברה קופצים מהגשר למים, אמיר נהנה גם מחוויה זו והצלחתי להנציח אותו בתחילת הקפיצה. גם פה, כמו במקומות אחרים שהיינו בהם אין חשמל ובמשך 3 או 4 שעות בערב מפעילים גנרטור שמאפשר תאורה בחדרים, לאחר שהגנרטור מפסיק לפעול משתררת חשיכה מדהימה עם מליוני כוכבים וגחליליות, וקולות הצרצרים למינהם לא חדלים כמעט אף פעם. במלון פה, כשעה לאחר שהגענו, הלכתי לחדר להתארגן לטיול במערה ולאחר שעשיתי פיפי רציתי לשטוף ידים וכמעט התעלפתי שמולי על הכיור עמד נחש ירוק-צהוב לימוני יפיפה.... יצאתי מהר וקראתי לאמיר שהיה עם העובדים במסעדה המרוחקת קצת, לקח קצת זצן עד שהם שמעו אותי והגיעו בריצה, 2 חברה נכנסו לשרותים עם מקלות ויצאו אחרי כמה דקות עם הנחש מלופף על אחד המקלות, חשבנו שהם הרגו אותו וצילמנו אותו על המקל, אבל אחרי עוד כמה דקות ראינו אותם משחקים איתו חי לגמרי וזוחל במסעדה, הם הבטיחו לנו שהוא לא מסוכן בכלל....אנחנו הלכנו לטיול שלנו וכל פעם שנכנסתי לחדר או לשרותים חפשתי קודם כל נחש

כאן גם נהננו מהשוקולד המקומי שבני המאיה מכינים מפולי הקקאו הקלוים והגרוסים מעורבבים עם סוכר והם מכינים מהם מעיין טורטייה (קובבה) בטעם נפלא של שוקולד מריר,....

הנחש שחיכה לי על הכיור בשרותים (לא ארסי)י
עץ טיפוסי ביער מלא במטפסים ובאורכידאות
עץ קקאו
טיול כיתתי לשמורת הטבעבשוק המקומי בלנקין
ככה המקומיים נוסעים ממקום למקום
כאן הנהר נכנס אל מתחת לאדמה ומשאיר מעל האדמה את בריכות הטורקיז הרגועות


בריכות הטורקיז בסאמוק שמפיי במבט מגבוה

אמיר קופץ מהגשר לנהר מגובה 13 מטר

עתיקות המאיה בטיקל

מאיקסובל נסענו עוד נסיעה לא ארוכה מידי לפלורס, עיר שבנויה על אי בתוך אגם לא הרחק מטיקל, שם אכלנו צהרים טעימה במסעדה על האגם, כולל קפיצה למי האגם להתרעננות – בכל האזור הזה של צפון גואטמלה מאוד חם. המשכנו עד טיקל, טיקל היא בעצם שמורה עצומה בתוך הג'ונגל, בה התגלו לפני כמאתיים שנה, ערים של המאיה שהיו מכוסות בצמחיה של הג'ונגל מאז 900 לספירה הערים נבנו החל מ-500 לפני הספירה, וננטשו מסיבה לא ידועה ב 900 לספירה, העתיקות כוללות המון מקדשים, ארמונות ומבנים שונים, בארכיטקטורה מיוחדת של המאיה. הגענו אחרי הצהרים כשהחום כבר נסבל וטיילנו עד החשיכה, כשהבנות ובעיקר נגה נהנות לטפס על המקדשים ולהתרוצץ בין חדרי הארמונות והמיבנים. לפני שיצאנו לטייל נעלנו נעלי ספורט ואני הרגשתי שיש לי משהו בנעל, הורדתי אותה ומצאתי בה עכביש ענק שכבר פגשנו אותו אתמול בחדר והוא ברח לנו כשאמיר ניסה להרוג אותו....בשמורה, לקראת השקיעה מתחילה פעילות מוגברת של חיות היער ואנחנו פגשנו משפחת קופים ושבט של מעיין דביבונים, בנוסף מתחילים לשמוע ביתר חוזקה את כל קולות היער, כולל חייה קטנה שמשמיעה שאגות מפחידות כמו אריות. בערב בילינו בבריכה של המלון שנמצא בתוך השמורה וב-4 בבוקר קמנו לטיול זריחה במקדשים עם מדריך.... את הזריחה כיסה ערפל אבל היה נעים לטייל בשעות הבוקר המוקדמות שוב לשמוע את החיות, לצפות בהמוני ציפורים ותוכיים, וללמוד קצת על תרבות המאיה

על חלק גדול המעצים צומחים כל מיני צמחים משונים

קינים תלויים

פינקה איקסובל

פינקה איקסובל היא חוות אירוח ששייכת לאמריקאית, קיימת כבר כ- 30 שנה, סתם כך באמצע הדרך מריו דולסה לטיקל, נראה שבכל מקום בצפון-מרכז גואטמלה יש מה לראות ומה לעשות – בפינקה יש בריכה טיבעית לרחצה ושחיה, הבנות התחילו ללמוד לקפוץ ראש, מחוץ לפינקה יש מסלולי טיול לכל מיני מערות או אפילו לג'ונגל, אנחנו לקחנו טיול למערת נטיפים לא רחוקה ואמיר גם יצא לטיול סוסים לראות כפרים בסביבה, בלילה אין חשמל והכל חשוך ויש המון כוכבים וגחליליות שמנצנצות כמו כוכבים קטנים בין העצים.....

מתרחצים בבריכה טיבעית

טיול במערת נטיפים מקומית

ריו דולסה

מגואטמלה סיטי שכרנו רכב ויצאנו לכיוון ריו דולסה, נהר רחב החוצה את הג'ונגל במזרח גואטמלה ונשפך לים הקאריבי. היה קצת קשה למצוא את היציאה מהעיר כיוון שאין בכלל שילוט, אבל מרגע שיצאנו מהעיר יש רק דרך אחת והדרך ממש בסדר, לקח 4 או 5 שעות והגענו אחה"צ לריו דולסה. העיר יושבת על גדת הנהר וצריך סירה כדי להגיע למלונות שיושבים גם הם על גדת הנהר מחוץ לעיר. כל המלונות המומלצים בספר היו מלאים, ובמזל הבחורה הראשונה שפגשנו ושאלנו על לינה, לאמא שלה יש 2 בקתות להשכרה ממש על הנהר בתוך מרינה קטנה. ישנו שם לילה אחד, פגשנו אמריקאים ובריטים מבוגרים שחיים בריו דולסה על יכטות, פגשנו גם גבר ישראלי לשעבר מבוגר שחי שם במרינה, טיפוסים.... למחרת הזמנו מקום בפינקה טטין המקסימה שנמצאת שעה בסירת מנוע עמוק בתוך הנהר והג'ונגל, לכיוון הים. קיבלנו בקתה מתוקה שיושבת 2 מטר משפת נהר טטין, שהינו נהר קצת יותר קטן שנשפך לריו דולסה, יש לנו מרפסת עץ פרטית על הנהר, עם ערסלים ונדנדת מקפצה לתוך המים. כל השבילים בפינקה הם מדק (עץ), ומתחת האדמה רטובה כל הזמן ורוחשת סרטנים. הכל ירוק עד עם עצים גבוהים מלאים במטפסים שונים. השיט בנהר מריו דולסה עד הפינקה הוא מדהים, המון ציפורים, פה ושם יש איים התוך הנהר, על גדות הנהר מעט בתי עץ, הנהר מאוד רחב ורגוע והמים נקיים ונעימים. בילינו 5 ימים בפינקה, התרחצנו המון בנהר, שטנו בקייקים, יום אחד חתרנו 4 שעות עד ליוינגסטוו, העיר היושבת על חוף הים הקאריבי, יום אחד שעה למעיינות חמים היוצאים מתוך מערה לתוך הנהר, עשינו טיול לילה בג'ונגל אבל לא הצלחנו לראות קופים...צפינו במקומיים שמתניידים עם סירות קטנות שהם בונים לבד מעץ- קיוקים, ככה מגיעים לביה"ס ולעבודה....בפינקה היו בסך הכל כ-10 אורחים וכולם מתחברים עם כולם, אוירה מאוד נחמדה, הבנות למדו מסאני, בחורה קנדית לעשות הולה-הופ עם חישוקים וצפרדע מקיפולי נייר. בוקר אחד איה ראתה עכביש ענק ליד המיטה שלה, ולילי, מנהלת המקום באה להוציא אותו, לאחר שכבר כשהגענו נאמר לנו שיש כל מיני חיות שנמצא בחדר אבל הן כולן לא ארסיות ואנחנו מתבקשים לא להרוג אותם רק לקרוא לאחד העובדים שיוציאו אותם....