שימו לב התאריך הכי מרוחק כתוב הכי למטה... אין אפשרות להעלות תמונות כי האינטרנט נורא איטי...נשיקות לכולם, לילי...
24.1.08
הבוקר יצאנו לטיול ליער הפסלים, זהו יער שנמצא על אחד ההרים בגובה כ-1500 מטר, היער נשרף בשלב כלשהו ואמני אל בולסון פיסלו שם פסלים מהגזעים המתים שנשארו ביער, אז יש שם חורשה עם 30-40 פסלי עץ פזורים (נטועים). זה אמור להיות טיול קל, עולים את רוב הדרך עם הרכב ורק את הק"מ האחרון יש לעלות ברגל, אבל היום עוד יותר חם (מעל 30 מעלות) והעליה מאוד תלולה. נגה מהרגע הראשון קיטרה ולא רצתה ללכת והיה קצת קשה איתה, אבל עלינו לאט לאט, בשלב כלשהו היא התעשתה ועלתה בסדר. כשהגענו לפסלים היא מאוד נהנתה ושכחה את כל הקושי. עוד 350 מטר אחרי היער יש רפוחיו שממנה יש נוף על כל העמק בו נמצאת אל בולסון ושם מגישים פיצה ושתיה וגם גרים שם קצת אנשים ויש שם כלבים וגורי חתולים, נגה הודיעה שהמאמץ היה שווה. כשירדנו למטה, למזלנו נגה רצתה עוד תמונה עם אחד הפסלים ואז גיליתי ששכחתי את המצלמה למעלה, מזל שמדובר בעליה קצרה (אם כי לא קלה) ומזל שמי שמצא נתן את המצלמה לעובדת הרפוחיו וקיבלתי אותה חזרה.... הירידה היתה קלה מאוד ביחס לעליה (רק שכל השביל הוא מחול שמתנהג כמו אבק ואנחנו מלאים באבק) אחר כך נסענו לאל בולסון שזו העיירה הקרובה למקום בו אנו נמצאים בימי חמישי יש שם שוק אמנים עם הופעות רחוב, בילינו שם קצת אבל רצינו הביתה (עם כל האבק והזיעה) רק נגה התבאסה כי היא רצתה לראות עוד הופעות ולשוט בסירת פדלים באגמון המלאכותי שבמרכז העיר. חזרנו לביקתה שלנו (השעה 7 בערב וחם) החלפנו לבגדי ים ומיד יצאנו לנהר הנמצא 3 דקות הליכה מהביקתה, והפעם היתה הפעם הראשונה שהתרחצנו בנהר (המים קרים מידי לשכנרים הרגישים אבל היה לנו חם), זה היה נעים ומרענן. עכישו אנחנו פה בחצר של גילה, גלי משחקת שח, הפעם עם עומרי, בחור צעיר שעצר פה באמצע הטיול לעבוד קצת, ואנחנו מחכים לנשנוש של לפנות ערב – פסטה תוצרת בית (ארוחת הערב מתחילה להיות מוגשת רק אחרי 9 בערב, ונראה שיש להם פה אוכל מעולה, בשלושה ימים שאחנו פה אני בישלתי כל הזמן כדי להזכר קצת באוכל הביתי שלנו, היום נאכל את האוכל של דנילו (הבעל של גילה).
23.1.08
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לאגם (אגם פואלו), שם לקחנו הפלגה לקצה האגם שנמצא על הגבול עם צ'ילה, שם ירדנו והתחלנו טרייק שחוזר עד הכפר, לנהר הכחול. אורך הטרייק המלא 16 ק"מ אבל יש חוף נוסף של האגם אחרי 4.2 ק"מ שבו אפשר לקבוע עם סירה שתחזיר אותך. בהיותנו בסירה, ניסינו לקבוע עם הספן אבל הוא לא לגמרי הבין והוא גם לא בעלת הסירה אז הוא אמר שיבוא מתישהו ושנחכה לו אבל זה לא היה 100% ברור. בקיצור ירדנו מהסירה, בילינו קצת בחוף המבודד, והתחלנו ללכת. ההליכה היא בתוך היער קצת מעל האגם, הליכה קלה בשביל נוח ומוצל, אבל היה חם ולנגה היה קשה ולא התחשק לה ללכת. החלטנו להגיע לחוף הקרוב ולקוות לטוב, ומתבבר שממש מעל החוף הזה יש תחנת משטרה, החבר'ה ראו אותנו, הבינו שאנחנו רוצים סירה והתקשרו להזמין לנו סירת גומי שהגיעה אחרי 40 דקות בהן נחנו בחוף המדהים והמבודד.
חזרנו הבייתה, ישבנו בדשא, נגה שיחקה שעות עם החתול, גלי שיחקה שח עם תום, בחור צעיר בוגר ביה"ס הדמוקרטי כנף שברמת הגולן שלמד שח לעומק ולימד את גלי, באותו הזמן הוא גם שעשע אותנו בכל מיני קסמים בקלפים (הוא גם לימד את הבנות קסם או שניים). בערב הכנו פירה ושניצלים (אוכלים ארוחת ערב בסביבות 10 בלילה), ובסביבות 11 היתה במסעדה של גילה הופעה של שני נגני גיטרה ששרים שירים של הביטלס, בוב דילן, גריטפול דד ועוד. גלי ואיה נשארו בבקתה (גלי עבדה שעות בתכנת אדריכלות בה היא מתכננת בתים) ואיה קראה ספר ואילו נגה אמיר ואני ראינו את ההופעה.
22.1.08
בבוקר גילה באה להגיד שהתפנה אצלה הבקתה (מי שהזמין אותה לאתמול לא הגיע) והאם אנחנו רוצים לעבור אליה. היתה התלבטות גדולה כי הבית בו אנו גרים הוא במספר רמות מעל הבקתה שלה. אצלה זו ביקתת עץ חמודה אבל הכל בצמצום, והבית שאנו גרים בו הוא ממש בית מקסים. אצלה גם אין חיבור לאינטרנט. מצד שני אצל גילה יש הוסטל (22 מיטות) ויש שם חברה נחמדים, יש גינה ענקית עם חתולים, כלבים, סוסים, ערסלים, נדנדה, פינג פונג, יש להם מסעדה נחמדה וממש בקצה הגינה יש נחל קטן ואם ממשיכים ללכת 3 דקות מגיעים לנהר הכחול. בקיצור ההתלבטות היתה קשה, אני רציתי בית נעים אבל כל השאר העדיפו את החברה והתעסוקה שבחוץ והכף הוכרעה. עברנו לגילה. טילנו בסביבה, הלכנו לאגם, אחר כך לנהר, שיחקנו עם החתולים, הכרנו כמה חברה. בערב היה לנו חם מידי בבקתה, זוהי בקתת עץ עם גג פח לא מבודד, ומתברר שפה חם יותר מברילוצ'ה. היו גם המון יתושים, בקיצור היה קשה להרדם ולישון. לפנות בוקר נהייה קר וקמנו לכסות את כולם. מחר הולכים לטיול.
21.1.08מברילו'צה לאל בולסון ולכפר פואלו
בבוקר אמיר הלך לחפש רכב להשכרה, זה לקח קצת זמן כי רוב הרכבים בחוץ, מה שחוזר מיד נחטף. בסוף הוא לקח רכב קטן, 3 דלתות, ןבצהרים יצאנו לאל בולסון. הדרך יפה, שום דבר לא מקלקל את הנוף, אפילו לא עמודי או חוטי חשמל. רק אגם, הרים ועצים. הגענו לאל בולסון, בהתחלה הכפר נראה כמו כפר רפאים, עם קצת חוות פזורות פה ושם, לקח זמן עד שהגענו למרכז הכפר, שנראה נחמד, עם כיכר מרכזית ובריכת מים והמון המון תרמילאים פזורים בדשא בצל מסביב לבריכה. מודיעין התיירים היה מפוצץ וניסינו כמה טלפונים שקיבלנו עליהם המלצות מראש. באחד הטלפונים פתאום נתנו לי לדבר עם מישהו דוברת עברית גילה, שנשמעה נורא נחמדה, הם חיים בכפר קטן מחוץ לאל בולסון (הכפר נקרא פואלו על שם האגם שליד הכפר) ליד אגם ונחל, יש להם הוסטל וקאבניה אחת שכבר מוזמנת, אולי אצל חברה שלה ישקבניה פנויה, בקיצור הגענו אליה, יש להם שטח מדהים ליד הנחל, היא איטלקיה יהודיה שגדלה בארץ, אח"כ חזרה לאיטליה ועכשיו חיה פה עם בעלה השני ו-3 ילדים, הקימו הוסטל, הוא מבשל, היא מארחת ומגדלת את הילדים שלה, היא זרוקה ביותר, מקועקעת כולה, היתה מודל ערום באיטליה שנים, בקיצור טיפוס, הם מאוד חמודים ועם מקום מקסים. הקבניה של חברה שלה התגלתה כבית קטן ומקסים, 2 קומות, מעץ, עם גינה, לחברה יש שטח עצום, עם ילדים גדולים, נורא נחמדים. קודם כל אכלנו ארוחת אחרי צהרים אצל גילה, הבנות שיחקו עם החתולים, הכלבים, ערסל, נדנדה, פינג פונג, יש להם גם סוסה וסייח, ואנחנו פיטפטנו איתם וקיבלנו מידע על טיולים באזור מעומר, בחור ישראלי שעצר אצלם בטיול שלו ועכשיו עובד אצלם חודשיים. אח"כ הלכנו לטייל בנחל, ואז נסענו להתארגן בקבניה ולעשות קניות בסופר, וסוף סוף ארוחת ערב בייתית (כזו שמנסה לשחזר את ההצלחה של הארוחת ערב ברפוחיו במהלך הטרייק – אורז עם ירקות מבושלים) כייף. שאלנו את הבן של בעלת הבית-פדרו, על אינטרנט והוא מיד התקשר לאיש המחשבים שלו, שאמר שהוא בסביבה ויכול לקפוץ ולחבר אותנו תמורת סכום צנוע, פדרו הזהיר אותנו שהאינטרנט מאוד איטי. איש המחשבים בא, חיבר, והתידד עם אמיר. הבנות כבר הלכו לישון ואנחנו בשימחה וששון נכנסנו לג'י מייל, אחר כך תפסנו את רונן בסקייפ, ואמיר הצליח לפטפט איתו ועם מייקי, אבל הקליטה ורוחב הפס של האינטרנט דפוקים במיוחד והתקשורת היתה על הפנים, בנתיים הקליטה השתבשה בכלל ולא הצלחנו להתחבר שוב למייל.
יום לפני אחרון בברילוצ'ה 20.1.08
יום מנוחה לאחר הטרייק, רצינו ביום זה להתארגן על אוטובוסים, טיסות, השכרת רכב אבל זה יום ראשון ורוב המשרדים סגורים. אז קמנו מאוחר, הבנות למדו, שיחקו, יצאנו לצהרים, גילינו מסעדת פועלים מול המלון שהיא גם פיצריה, גם פסטות, גם בשר, אוכל טרי וטעים מאוד ובעלת מסעדה נחמדה. אחה"צ אני הלכתי לנסות לחפש עוד מידע באינטרנט ואמיר הלך עם הבנות לגלידה ואח"כ לסרט. בערב שוב מסעדה – אותה אחת שאכלנו עם איה (נגה מאוד רצתה לחזור) – אבל כבר נמאס לנו ממסעדות וגם היום הוא בכלל יום משבר קצת, הבנות (מאתמול בלילה) כל הזמן רבות, לא רוצות ללכת לישון ונכנסות למצברוח רע – חייבים שינוי, לדעתי חייבים בית עם מטבח לאכול אוכל יותר ביתי. לאחר התלבטויות החלטנו שמחר נשכור רכב וניסע לאל בולסון ושם נעשה מאמץ למצוא קבניה נחמדה.
הבוקר יצאנו לטיול ליער הפסלים, זהו יער שנמצא על אחד ההרים בגובה כ-1500 מטר, היער נשרף בשלב כלשהו ואמני אל בולסון פיסלו שם פסלים מהגזעים המתים שנשארו ביער, אז יש שם חורשה עם 30-40 פסלי עץ פזורים (נטועים). זה אמור להיות טיול קל, עולים את רוב הדרך עם הרכב ורק את הק"מ האחרון יש לעלות ברגל, אבל היום עוד יותר חם (מעל 30 מעלות) והעליה מאוד תלולה. נגה מהרגע הראשון קיטרה ולא רצתה ללכת והיה קצת קשה איתה, אבל עלינו לאט לאט, בשלב כלשהו היא התעשתה ועלתה בסדר. כשהגענו לפסלים היא מאוד נהנתה ושכחה את כל הקושי. עוד 350 מטר אחרי היער יש רפוחיו שממנה יש נוף על כל העמק בו נמצאת אל בולסון ושם מגישים פיצה ושתיה וגם גרים שם קצת אנשים ויש שם כלבים וגורי חתולים, נגה הודיעה שהמאמץ היה שווה. כשירדנו למטה, למזלנו נגה רצתה עוד תמונה עם אחד הפסלים ואז גיליתי ששכחתי את המצלמה למעלה, מזל שמדובר בעליה קצרה (אם כי לא קלה) ומזל שמי שמצא נתן את המצלמה לעובדת הרפוחיו וקיבלתי אותה חזרה.... הירידה היתה קלה מאוד ביחס לעליה (רק שכל השביל הוא מחול שמתנהג כמו אבק ואנחנו מלאים באבק) אחר כך נסענו לאל בולסון שזו העיירה הקרובה למקום בו אנו נמצאים בימי חמישי יש שם שוק אמנים עם הופעות רחוב, בילינו שם קצת אבל רצינו הביתה (עם כל האבק והזיעה) רק נגה התבאסה כי היא רצתה לראות עוד הופעות ולשוט בסירת פדלים באגמון המלאכותי שבמרכז העיר. חזרנו לביקתה שלנו (השעה 7 בערב וחם) החלפנו לבגדי ים ומיד יצאנו לנהר הנמצא 3 דקות הליכה מהביקתה, והפעם היתה הפעם הראשונה שהתרחצנו בנהר (המים קרים מידי לשכנרים הרגישים אבל היה לנו חם), זה היה נעים ומרענן. עכישו אנחנו פה בחצר של גילה, גלי משחקת שח, הפעם עם עומרי, בחור צעיר שעצר פה באמצע הטיול לעבוד קצת, ואנחנו מחכים לנשנוש של לפנות ערב – פסטה תוצרת בית (ארוחת הערב מתחילה להיות מוגשת רק אחרי 9 בערב, ונראה שיש להם פה אוכל מעולה, בשלושה ימים שאחנו פה אני בישלתי כל הזמן כדי להזכר קצת באוכל הביתי שלנו, היום נאכל את האוכל של דנילו (הבעל של גילה).
23.1.08
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לאגם (אגם פואלו), שם לקחנו הפלגה לקצה האגם שנמצא על הגבול עם צ'ילה, שם ירדנו והתחלנו טרייק שחוזר עד הכפר, לנהר הכחול. אורך הטרייק המלא 16 ק"מ אבל יש חוף נוסף של האגם אחרי 4.2 ק"מ שבו אפשר לקבוע עם סירה שתחזיר אותך. בהיותנו בסירה, ניסינו לקבוע עם הספן אבל הוא לא לגמרי הבין והוא גם לא בעלת הסירה אז הוא אמר שיבוא מתישהו ושנחכה לו אבל זה לא היה 100% ברור. בקיצור ירדנו מהסירה, בילינו קצת בחוף המבודד, והתחלנו ללכת. ההליכה היא בתוך היער קצת מעל האגם, הליכה קלה בשביל נוח ומוצל, אבל היה חם ולנגה היה קשה ולא התחשק לה ללכת. החלטנו להגיע לחוף הקרוב ולקוות לטוב, ומתבבר שממש מעל החוף הזה יש תחנת משטרה, החבר'ה ראו אותנו, הבינו שאנחנו רוצים סירה והתקשרו להזמין לנו סירת גומי שהגיעה אחרי 40 דקות בהן נחנו בחוף המדהים והמבודד.
חזרנו הבייתה, ישבנו בדשא, נגה שיחקה שעות עם החתול, גלי שיחקה שח עם תום, בחור צעיר בוגר ביה"ס הדמוקרטי כנף שברמת הגולן שלמד שח לעומק ולימד את גלי, באותו הזמן הוא גם שעשע אותנו בכל מיני קסמים בקלפים (הוא גם לימד את הבנות קסם או שניים). בערב הכנו פירה ושניצלים (אוכלים ארוחת ערב בסביבות 10 בלילה), ובסביבות 11 היתה במסעדה של גילה הופעה של שני נגני גיטרה ששרים שירים של הביטלס, בוב דילן, גריטפול דד ועוד. גלי ואיה נשארו בבקתה (גלי עבדה שעות בתכנת אדריכלות בה היא מתכננת בתים) ואיה קראה ספר ואילו נגה אמיר ואני ראינו את ההופעה.
22.1.08
בבוקר גילה באה להגיד שהתפנה אצלה הבקתה (מי שהזמין אותה לאתמול לא הגיע) והאם אנחנו רוצים לעבור אליה. היתה התלבטות גדולה כי הבית בו אנו גרים הוא במספר רמות מעל הבקתה שלה. אצלה זו ביקתת עץ חמודה אבל הכל בצמצום, והבית שאנו גרים בו הוא ממש בית מקסים. אצלה גם אין חיבור לאינטרנט. מצד שני אצל גילה יש הוסטל (22 מיטות) ויש שם חברה נחמדים, יש גינה ענקית עם חתולים, כלבים, סוסים, ערסלים, נדנדה, פינג פונג, יש להם מסעדה נחמדה וממש בקצה הגינה יש נחל קטן ואם ממשיכים ללכת 3 דקות מגיעים לנהר הכחול. בקיצור ההתלבטות היתה קשה, אני רציתי בית נעים אבל כל השאר העדיפו את החברה והתעסוקה שבחוץ והכף הוכרעה. עברנו לגילה. טילנו בסביבה, הלכנו לאגם, אחר כך לנהר, שיחקנו עם החתולים, הכרנו כמה חברה. בערב היה לנו חם מידי בבקתה, זוהי בקתת עץ עם גג פח לא מבודד, ומתברר שפה חם יותר מברילוצ'ה. היו גם המון יתושים, בקיצור היה קשה להרדם ולישון. לפנות בוקר נהייה קר וקמנו לכסות את כולם. מחר הולכים לטיול.
21.1.08מברילו'צה לאל בולסון ולכפר פואלו
בבוקר אמיר הלך לחפש רכב להשכרה, זה לקח קצת זמן כי רוב הרכבים בחוץ, מה שחוזר מיד נחטף. בסוף הוא לקח רכב קטן, 3 דלתות, ןבצהרים יצאנו לאל בולסון. הדרך יפה, שום דבר לא מקלקל את הנוף, אפילו לא עמודי או חוטי חשמל. רק אגם, הרים ועצים. הגענו לאל בולסון, בהתחלה הכפר נראה כמו כפר רפאים, עם קצת חוות פזורות פה ושם, לקח זמן עד שהגענו למרכז הכפר, שנראה נחמד, עם כיכר מרכזית ובריכת מים והמון המון תרמילאים פזורים בדשא בצל מסביב לבריכה. מודיעין התיירים היה מפוצץ וניסינו כמה טלפונים שקיבלנו עליהם המלצות מראש. באחד הטלפונים פתאום נתנו לי לדבר עם מישהו דוברת עברית גילה, שנשמעה נורא נחמדה, הם חיים בכפר קטן מחוץ לאל בולסון (הכפר נקרא פואלו על שם האגם שליד הכפר) ליד אגם ונחל, יש להם הוסטל וקאבניה אחת שכבר מוזמנת, אולי אצל חברה שלה ישקבניה פנויה, בקיצור הגענו אליה, יש להם שטח מדהים ליד הנחל, היא איטלקיה יהודיה שגדלה בארץ, אח"כ חזרה לאיטליה ועכשיו חיה פה עם בעלה השני ו-3 ילדים, הקימו הוסטל, הוא מבשל, היא מארחת ומגדלת את הילדים שלה, היא זרוקה ביותר, מקועקעת כולה, היתה מודל ערום באיטליה שנים, בקיצור טיפוס, הם מאוד חמודים ועם מקום מקסים. הקבניה של חברה שלה התגלתה כבית קטן ומקסים, 2 קומות, מעץ, עם גינה, לחברה יש שטח עצום, עם ילדים גדולים, נורא נחמדים. קודם כל אכלנו ארוחת אחרי צהרים אצל גילה, הבנות שיחקו עם החתולים, הכלבים, ערסל, נדנדה, פינג פונג, יש להם גם סוסה וסייח, ואנחנו פיטפטנו איתם וקיבלנו מידע על טיולים באזור מעומר, בחור ישראלי שעצר אצלם בטיול שלו ועכשיו עובד אצלם חודשיים. אח"כ הלכנו לטייל בנחל, ואז נסענו להתארגן בקבניה ולעשות קניות בסופר, וסוף סוף ארוחת ערב בייתית (כזו שמנסה לשחזר את ההצלחה של הארוחת ערב ברפוחיו במהלך הטרייק – אורז עם ירקות מבושלים) כייף. שאלנו את הבן של בעלת הבית-פדרו, על אינטרנט והוא מיד התקשר לאיש המחשבים שלו, שאמר שהוא בסביבה ויכול לקפוץ ולחבר אותנו תמורת סכום צנוע, פדרו הזהיר אותנו שהאינטרנט מאוד איטי. איש המחשבים בא, חיבר, והתידד עם אמיר. הבנות כבר הלכו לישון ואנחנו בשימחה וששון נכנסנו לג'י מייל, אחר כך תפסנו את רונן בסקייפ, ואמיר הצליח לפטפט איתו ועם מייקי, אבל הקליטה ורוחב הפס של האינטרנט דפוקים במיוחד והתקשורת היתה על הפנים, בנתיים הקליטה השתבשה בכלל ולא הצלחנו להתחבר שוב למייל.
יום לפני אחרון בברילוצ'ה 20.1.08
יום מנוחה לאחר הטרייק, רצינו ביום זה להתארגן על אוטובוסים, טיסות, השכרת רכב אבל זה יום ראשון ורוב המשרדים סגורים. אז קמנו מאוחר, הבנות למדו, שיחקו, יצאנו לצהרים, גילינו מסעדת פועלים מול המלון שהיא גם פיצריה, גם פסטות, גם בשר, אוכל טרי וטעים מאוד ובעלת מסעדה נחמדה. אחה"צ אני הלכתי לנסות לחפש עוד מידע באינטרנט ואמיר הלך עם הבנות לגלידה ואח"כ לסרט. בערב שוב מסעדה – אותה אחת שאכלנו עם איה (נגה מאוד רצתה לחזור) – אבל כבר נמאס לנו ממסעדות וגם היום הוא בכלל יום משבר קצת, הבנות (מאתמול בלילה) כל הזמן רבות, לא רוצות ללכת לישון ונכנסות למצברוח רע – חייבים שינוי, לדעתי חייבים בית עם מטבח לאכול אוכל יותר ביתי. לאחר התלבטויות החלטנו שמחר נשכור רכב וניסע לאל בולסון ושם נעשה מאמץ למצוא קבניה נחמדה.
No comments:
Post a Comment