בלנקין ובסאמוק שמפיי

יצאנו מטיקל לפני הצהרים, עצרנו שוב לארוחה והתרעננות בפלורס ובצהרים יצאנו לכיוון לנקין, חשבנו שמדובר ב 5 שעות נסיעה ונגיע לפני החושך, למרות שידענו שיש חלק קטן מהדרך שהוא דרך עפר. פה ושם כששאלנו אמרו לנו שזה יקח הרבה יותר, אבל הדרך עברה מהר ולא האמנו להם. ב 4 בערך נכנסנו לדרך העפר, זוהי דרך מתפתלת בתוך ההרים עוברת בתוך כפרי מאיה קטנטנים ללא מים או חשמל, המקומיים גרים בצריפים רעועים וצועדים על השביל למלא מים מהנהר, בכל כפרון ובין הכפרונים יש המון חנויות מכולת קטנטנות. כל הנשים לבושות בבגדים המסורתיים. באמצע הדרך יש עבודות בכביש והכביש סגור למשך שעה.... לקח לנו סך הכל 8 שעות והגענו ללנקין ב 9 בערב גמורים מעייפות, למזלנו היה חדר פנוי במלון (אל רטירו) שקיבלנו עליו המלצות חמות, כי לא הצלחנו להתקשר אליהם כל היום ולא ידענו אם בכלל יהיה מקום. התארגנו מהר לשינה ורגע לפני שגלי הלכה לישון מצאתי עקרב על הקיר ליד המיטה שלה.....שוב נאמר לנו שהוא לא ארסי.... רק בבוקר ראינו באיזה מקום יפיפה אנחנו על צלע של הר כשמתחתינו עמק יפיפה וירוק, מולנו הרים ירוקים ובתחתית, עדיין בתוך שטח המלון עובר נהר די רחב שזורם די בעצמה, יש קטע קטן מאוד שהוא נכנס קצת לתוך המדשאה הטיבעית של המלון ששם אין זרימה ואפשר להתרחץ בנחת. אופציה אחרת היא להכנס למים בקצה אחד של שטח המלון ולצאת אחרי 3 דקות בצד השני של שטח המלון.... אפשר גם לקחת אבובים מקצה הכפר ולצאת אחרי 20 דקות במלון, זה נראה לנו קצת מסוכן עם הבנות כי הסחיפה של הנהר ממש חזקה, אז במקום זה לקחנו ראפטינג עם מדריך מקומי וקשרנו מאחורי הסירה אבוב אחד. גם עם הסירה והמדריך נסחפנו קצת לתוך השיחים שעל גדת האגם וגלי שהיתה באותו הזמן על האבוב חטפה כמה סריטות מהשיחים, אמיר הצליח לאחוז בענף כדי לעצור את הסירה ובזמן הזה המדריך העלה אותה חזרה לסירה, מיד אחר כך אמיר איבד שיווי משקל ונפל למים ואיבד כפכף אחד בתוך המים, אולם הצליח לאחר כמה דקות לחזור ולהציל את הכפכף....גם לעצור את הסירה בנקודת הסיום לא הצלחנו ונסחפנו טיפה יותר תוך מאבק קל לכוון הסירה לגדה ולעצור אותה– בקיצור היתה פה חוויה של נהר גועש.... אחרי זה הלכנו לסיור במערת לנקין – מערת נטיפים עם המון עטלפים קטנטנים שיוצאים מהמערה לאחר השקיעה, הם עפים במהירות ומאוד קשה לראות אותם. גם פה בלילה יש המון גחליליות וכייף לשבת בחושך במרפסת החדר לצפות בהם. למחרת עזבנו את אל רטירו שהיה קצת המוני מידי בשבילנו (כ- 40 חברה מתארחים שם וזה מאוד גדול ביחס לרוב הפינקות שאנחנו מתארחים בהם) המשכנו עוד חצי שעה בדרך העפר היורדת עוד יותר נמוך לתוך שמורת טבע מהממת הנקראת סאמוק שמפי, בשמורה עובר נהר רחב שבשלב כלשהו נכנס אל מתחת לאדמה בבטן ההר ורק מעט מאוד מים זורמים מעל פני השטח ויוצרים כמה עשרות של בריכות טורקיז צלולות יפיפיות המחוברות בינהן במפלונים קטנים. מישהי ספרה לנו על מלון חדש שהוקם בתוך מטע קקאו ליד השמורה ואכן מצאנו מלון קטן ומקסים (אל פורטל) לשם שינוי שייך המלון לבחור מקומי ומנוהל כולו על ידי מקומיים, מקום קטן שקט וכמעט ריק עם 2 בקתות עץ יפיפיות המשקיפות לנהר יפיפה רחב ועם זרימה חלשה יותר. ביום הראשון אחרי שהתרחצנו בנהר הלכנו לטייל במערה מדהימה ששיכת לאדם פרטי, נכנסת אל בטן ההר לאורך 11 ק"מ, מלאה בנחל העובר בתוכה. נכנסים למערה החשוכה לגמרי עם מדריך מקומי, עם פנסים ונרות, הולכים לאורך כל הדרך בתוך מים, בחלק מהמקומות צריך לשחות, בחלק מהמקומות לטפס בסולמות, הבנות השתמשו באבובים כדי לא להצטרך לשחות בחשיכה. במערה זו ניתן לראות עטלפים מסוג אחר. הטיול במערה היה חוויה מדהימה, מיד כשגמרנו את המסלול נגה רצתה עוד פעם.... מחוץ למערה בעלי המקום התקינו נדנדות התלויות מגובה רב ביותר מעל הנהר (אולי 10 מטר) אפשר להתנדנד עליהן מעל הנהר ויש אופציה לקפוץ למים משיא הגובה... אמיר גלי ואני התנדנדנו ללא קפיצה גם כך הנשימה נעתקת ממהירות הנדנדה...., למחרת טיילנו בשמורה עצמה, קודם כל עלינו המון עד לנקודת תפצית גבוהה ממנה רואים את כל הבריכות ואחר כך ירדנו להתרחץ בהן. גם כן חוויה מיוחדת במינה, והכל בינות לעצי יער גשם. אחר הצהרים עשינו שיט אבובים בנהר הזה שהוא רגוע והיה כייף לשוט כחצי שעה עם האבובים ומדריך מקומי. לסיום, מעל הנהר עובר גשר בגובה שערך 10-15 מטר והחברה קופצים מהגשר למים, אמיר נהנה גם מחוויה זו והצלחתי להנציח אותו בתחילת הקפיצה. גם פה, כמו במקומות אחרים שהיינו בהם אין חשמל ובמשך 3 או 4 שעות בערב מפעילים גנרטור שמאפשר תאורה בחדרים, לאחר שהגנרטור מפסיק לפעול משתררת חשיכה מדהימה עם מליוני כוכבים וגחליליות, וקולות הצרצרים למינהם לא חדלים כמעט אף פעם. במלון פה, כשעה לאחר שהגענו, הלכתי לחדר להתארגן לטיול במערה ולאחר שעשיתי פיפי רציתי לשטוף ידים וכמעט התעלפתי שמולי על הכיור עמד נחש ירוק-צהוב לימוני יפיפה.... יצאתי מהר וקראתי לאמיר שהיה עם העובדים במסעדה המרוחקת קצת, לקח קצת זצן עד שהם שמעו אותי והגיעו בריצה, 2 חברה נכנסו לשרותים עם מקלות ויצאו אחרי כמה דקות עם הנחש מלופף על אחד המקלות, חשבנו שהם הרגו אותו וצילמנו אותו על המקל, אבל אחרי עוד כמה דקות ראינו אותם משחקים איתו חי לגמרי וזוחל במסעדה, הם הבטיחו לנו שהוא לא מסוכן בכלל....אנחנו הלכנו לטיול שלנו וכל פעם שנכנסתי לחדר או לשרותים חפשתי קודם כל נחש

כאן גם נהננו מהשוקולד המקומי שבני המאיה מכינים מפולי הקקאו הקלוים והגרוסים מעורבבים עם סוכר והם מכינים מהם מעיין טורטייה (קובבה) בטעם נפלא של שוקולד מריר,....

הנחש שחיכה לי על הכיור בשרותים (לא ארסי)י
עץ טיפוסי ביער מלא במטפסים ובאורכידאות
עץ קקאו
טיול כיתתי לשמורת הטבעבשוק המקומי בלנקין
ככה המקומיים נוסעים ממקום למקום
כאן הנהר נכנס אל מתחת לאדמה ומשאיר מעל האדמה את בריכות הטורקיז הרגועות


בריכות הטורקיז בסאמוק שמפיי במבט מגבוה

אמיר קופץ מהגשר לנהר מגובה 13 מטר