פוקון - הטיפוס להר הגעש ויאריקה

כבשנו את הפיסגה, מאחורינו המכתש של ההר

בתחילת הדרך

ההר מלמטה

אתמול נסענו לטייל עם הרכב, בדרך העוברת ביער, למפלים הנובעים מתוך האדמה (נחל שזורם מהאגם בתוך האדמה ויוצא במפלים מרהיבים), אחר כך לחוף האגם הבזלתי. היום יצאנו ב-7 בבוקר לטיפוס על הר הגעש ויאריקה. ההר מתנשא לגובה של כמעט 3000 מטר, ממש מעל העיר פוקון. הוא כולו שחור ובחציו העליון יש שלג וקרחון עד. יצאנו אנחנו עם עוד מטייל ושני מדריכים (מותר לטפס רק בלווי מדריכי טיפוס מקצועיים). את החלק הראשון עלינו עם רכבל, נאמר לנו שרק ב-8 בבוקר אפשר לדעת אם הוא עובד או לא, כי אם יש רוח הוא מושבת, כיוון שהוא רכבל ישן מידי (והתברר כשהגענו שמדובר ברכבל כיסאות ללא שום מעקה...מפחיד) אם הוא לא עובד זה מוסיף עוד כמה שעות טיפוס. למזלנו היה יום יפה, הרכבל עבד והראות נפלאה, וכך נשאר לנו לטפס רק 1000 מטרים לפסגה. בתחילת הדרך הולכים קצת על אדמת לבה ודי מהר הכל הופך לשלג (מאוחר יותר השלג הופך לקרחון). כל אחד מקבל נעליים מיוחדות אטומות למים, מכנסיים, מעיל וכובע גרב נגד הרוח, גרזן שמשמש גם מקל הליכה וגם מעצור במקרה של החלקה בלתי רצונית, ומין שק-חיתול מברזנט בעזרתו מחליקים על השלג בדרך למטה. עולים על השלג, נעזרים בגרזן, הנוף מהמם, מזג האויר נעים. אנחנו הולכים בכייף עם ריוולדו וסמי המדריכים החמודים שלנו. כל המטפסים האחרים נגנבים מהבנות ובעיקר מנגה הקטנה שמטפסת כמו גדולה. אחרי כשעתיים וחצי יש מנוחה קצרה על סלע בזלת חשוף שבוקע מתוך הקרחון. ומשם מתחילות רוחות ונהייה קר והמסלול מתחיל להיות תלול יותר. בשלב זה המדריך קשר לנגה ריתמה וחבל שהוא מחזיק, כדי שאם היא תחליק הוא תופס אותה. בהתחלה היא היתה מבסוטה אבל לאחר קצת זמן נהייה לה קר מידי. לצערנו למידת הנעל של נגה לא היו נעליים מתאימות והמדריך אמר שהנעליים שלה מספיק טובות, אבל זה התברר כלא נכון ולנגה התחיל להיות מאוד קר באצבעות הרגליים והיא לא רצתה להמשיך. אחרי נסיונות שכנוע כושלים אמיר וסמי ירדו עם נגה למטה, לאחר שהיא עשתה בערך 2/3 מהעליה. 10 דקות אחרי שהם התחילו לרדת ונהייה פחות קר נגה חזרה לעצמה וצעדה כמו גדולה. לאכזבתה שלה ושל אמיר סמי המדריך שכח את הגרזן שלו למעלה והם לא יכלו להחליק על התחת בגלל זה וירדו בהליכה/החלקה כמו בסקי. איה, גלי ואני המשכנו עם ריוולדו ובחור סקוטי שהיה איתנו בקבוצה. העליה לא היתה קלה, כשעה לפני הסוף שוב נהייה חם אבל המדריך לא נתן לנו להתפשט כי עוד מעט מגיעים לסוף ואז צריך את כל הביגוד כדי להתגלש מטה. יש אלמנט של לחץ זמנים כי בכל שלב הרוחות יכולות להתחזק או שעננים יכסו את ההר ואז זה לא נעים. הבנות הלכו נפלא, למרות הקושי. בחצי שעה האחרונה, ההר הפך להיות שוב חשוף (אדמת לבה שחורה). בשעה 2:30 הגענו סוף סוף לפיסגה. בפסגה יש מכתש ענק ממנו יוצא מעט עשן לבן וזהו, אכזבה לא רואים לבה רוחשת או משהו כזה.... מנוחה קצרה, קצת אוכל ומתחילים לרדת למטה במדרון התלול. אחרי מספר דקות מגיעים חזרה לקרחון ומתחילים להתגלש על התחת. משתמשים בגרזן כמעצור, בהתחלה כשהמדרון היה תלול זה היה קצת מפחיד אבל מהר מאוד זה נהייה כייף לא נורמלי, ואפילו מאכזב כאשר המדרון פחות תלול וקשה לתפוס מהירות. איה נכנסה להיי והתחילה לקפוץ ולזנק אל השלג, והמון צחוקים. גלי העדיפה להחליק על הרגליים חלק מהירידה (כמו סקי בלי המגלשיים) הבגדים התבררו כלא עמידים נגד מים ומהר מאוד כל המכנסים היו ספוגים מים, אבל חמים ונעים בכל הגוף עם תחת קפוא ורטוב. ככה בערך שעה ואז מגיעים חזרה לאדמה השחורה ומתמלאים בוץ שחור, עוד חצי שעה ואנחנו למטה, הרכב מחכה לנו ועם כל הגוף כואב, עייפים ומרוצים אנחנו חוזרים לפנות ערב העירה. חוויה נהדרת.